מחקרים רבים, משנות ה-90 ועד היום, מהללים את כוחה של ארוחת הערב המשפחתית להשפיע במגוון דרכים על רווחתם הנפשית והפיזית של בני המשפחה – מהתועלת התזונתית לילדים ועד ההזדמנויות שהיא מעניקה לחיזוק הקשר בין מתבגרים להוריהם. הוליווד גילתה כבר מזמן את הפוטנציאל הדרמטי והקומי שבסצנות ארוחת הערב המשפחתית, והנה כמה מהטובות שבהן.

החתול של בן סטילר: פגוש את ההורים

הלחץ של גרג (בן סטילר) במפגש הטעון עם אביה של ארוסתו (רוברט דה נירו), גורם לגרג לפטפט בלי הפסקה, וכך גם לפשל בלי הפסקה. בסצנה הספציפית הזו, גרג נתפס בשקר (הוא לא גדל בחוה, אלא בדטרויט), נלחץ מהשקר, ואז מדגים כיצד חלב את החתולה של אחותו. אם הכלה ההמומה אומרת כי לא ידעה שאפשר לחלוב חתולים, גרג עונה באסרטיביות שאפשר לחלוב "כל דבר עם פטמות", ודה-נירו משיב: "לי יש פטמות. רוצה לחלוב אותי, גרג?"

מוות מסביב לשולחן: מיס סנשיין הקטנה

הסרט העצמאי והמצליח של 2006, מיס סנשיין הקטנה, התפאר בטיזר עשוי היטב שכלל סצנה שנונה במיוחד של ארוחת ערב משפחתית. במהלכה, מתלונן הסב (אלן ארקין) על העוף הנצחי שמוגש בכל ארוחה, בעוד האם שריל מדברת בפתיחות על ניסיון התאבדותו של הדוד פרנק (סטיב קארל) לאחר אהבתו הנכזבת לגבר. כשבעלה מתלונן שזהו אינו נושא שיחה ראוי לארוחה בפני הילדה הקטנה הישובה לשולחן, שריל טוענת: "היא גם ככה תגלה את זה מתישהו".

ארוחת ערב מהגיהנום: ביטלג'וס

אווירה מורבידית, שיר אלמותי, ליפ-סינקינג כפוי ונענועי ישבן בפרהסיה: אין אלמנט אחד שהבמאי טים ברטון פספס פה, כשהפך את סצנת ארוחת הערב של סרט הקלאט "ביטלג'וס" לאחת מסצנות ארוחת הערב הזכורות בכל הזמנים.

סרטנים בסיר ושונאי יהודים: אנני הול

אחת מיצירות המופת המוקדמות של וודי אלן, אנני הול (1977) כוללת לא סצנה אחת, אלא שתי סצנות מצחיקות ומרגשות של ארוחה משפחתית. באחת מהן, הגיבור אלבי סינגר (אלן) מבלה את חג הפסח אצל הוריה המנומסים והנוקשים של אנני (דיאן קיטון). אלבי מתבדח על הטיפול הנפשי שלו, איש לא צוחק מהבדיחה, ואלבי בטוח כי המשפחה מורכבת מ"שונאי יהודים קלאסיים". הוא פונה למצלמה, ונזכר בארוחות הערב קולניות בביתו שלו, שם דיברו על הכל – כל הזמן.

בהזדמנות אחרת, מנסים אלבי ואנני להרתיח לובסטרים חיים לארוחת הערב - סצנה מלא בהומור וברגשות אשם, כמו שרק וודי אלן יודע לייצר:

אין אהבה כמו אהבה של אמא: תנאים של חיבה

אין כמו ארוחת ערב שקטה מדי כדי לגרור וידוי מרגש על הריון, רגשי נחיתות של הסבתא לעתיד, וכמה התפרצויות היסטריות לקינוח. בסצנה זו בסרט סוחט הדמעות "תנאים של חיבה" (1983), אמה (דברה ווינגר) מספרת לאמה אורורה (שירלי מקליין) שהיא ובעלה בהריון - בשורה משמחת לכל הדעות. אלא שאורורה מגיבה בצורה בלתי צפויה, ומאוד מצחיקה:

יוונים עירומים לארוחת ערב: כלוב הציפורים

הגרסה המוצלחת יותר של "כלוב הציפורים", מ-1996, כוללת את אם המשפחה (המעט גזענית והומופובית) אומרת: "זהו כל מה שחלמתי עליו אי פעם, משפחה גדולה ואוהבת המתכנסת מסביב לשולחן... שבה כולם מדברים אנגלית, ואף אחד לא מדבר על סמים ואיידס". הסצנה ממשיכה בגילוי כי על הצלחות המהודרות יש ציורים בסגנון יווני, עם הרבה "בנים יוונים עירומים".

הרגע שהביך את ג'וליה רוברטס: החתונה של החבר הכי טוב שלי

ביצוע הא-קפלה של החבר (החוקי) של ג'וליה רוברטס, בשיתוף כל המשפחה כמובן, היה פנינה נדירה של הומור בסרט בינוני ברובו.