פעם פעם לפני המון שנים, גברים היו נוהגים לצאת מן המערה ולצוד ממוטות (טוב נו, ללכת לעבודה), בעוד נשותיהם היו נוהגות לטייל ברחובות עם עגלות התינוקות, חסרות מעש ודאגה. באותה תקופה עליזה, קמה לה חברה בשם אקרשטיין. כן, זו שריצפה כמעט את כל הערים בישראל בערך עם לבני המדרך הגליות האלו והחליטה לעשות מחווה עבור אותה אם ישראלית קלת דעת. הם יצרו אבן משופעת, שמטרתה הייתה לסייע בירידה מהמדרכה אל הכביש. על האבן הטביעו בכתב קידוש לבנה "לאם ולתינוק" וכולם היו שמחים ומאושרים.

אלא שאז הגיעו הפמיניסטיות המרושעות ורצו שיוויון זכויות ואם לא די היה בכך, גם מחירי השוק האמירו והותירו את הנשים השמחות חסרות בחירה אמיתית, אלא לצאת לשוק העבודה גם הן, בכדי לכלכל את תינוקותיהן שכעת אופסנו במעונות יום, במקום לטייל כל הימים בעגלות, בעוד הרוח מרפרפת במחלפותיהם. כך חלפו להן שנה ועוד שנה ובעוד הנשים מנסות לכבוש את דרכן אל ראש שוק העבודה והפמיניסטיות נעשו אך מעט פחות מרושעות, תהליכים נוספים התרחשו בממלכה.

בחלוף השנים ובדיעבד, התברר שלמרות שעדיין לא מצאו הנשים את מקומן השיוויוני בשוק העבודה, האפשרות לבחור בין דחיפת עגלה למשיכת קריירה, בסך הכל עשתה טוב לכולם ובין השאר, גם לאבות, שכעת הפגינו גם הם את חפצם לשאוף לשיוויון ולמעורבות בכל הנוגע להסעת עגלות. וכך, הייתה הממלכה שואפת לשיוויון וכולם שמחו וצהלו ועבדו נורא קשה, אך בשמחה. אך אבוי, אותן אבני שפה נוראיות, עדיין נותרו משובצות להן ברחבי הדרכים.

אבא? אין מעבר (צילום: קארין שי )
אבא? אין מעבר (צילום: קארין שי )

שריד ישן של תקופה חשוכה? לא ממש

עד כאן סיפור האגדה. אני לא רוצה להלחיץ אתכם. רק אספר שכל תושבי אותה ממלכה בסך הכל בסדר, חוץ מזה שהם עובדים קשה מדי. זה נכון. לאותן אבני שפה אין משמעות הרת גורל או כוחות קסם או כל דבר אחר שעשוי באמת להשפיע על שגרת חייהם של האבות בסיפור או על שלנו ועדיין, זה מרגיז. המציאות הסובבת אותנו מגדירה את התפיסות שלנו ושותלת מסרים באופן תדיר בראשנו. ברור לכולנו שגם אבות יורדים עם עגלותיהם את אבן השפה הזו ועדיין, מדובר בשריד ישן של תפיסה ישנה, שאינה שייכת עוד.

רגע? שריד ישן? האמת היא שגם אני חשבתי, עד שגיליתי לפני פחות מחודש שהאבן עדיין בשימוש וקיימת גם בשכונות חדשות שנבנו בשנים האחרונות. משמעות הדבר היא שאנחנו, אקרשטיין והרשויות המוניצפליות המזמינות את האבנים הללו, ממשיכים יום יום למסגר את הנשים באותה מסגרת נוחה של "מטפלות" ולא פחות גרוע, ממשיכים להדיר את האבות מהטיפול בילדיהם, כאילו זה ברור ומובן מאליו.

החלטנו שלא עוד. במהלך השבוע האחרון התאגדנו בקבוצת הבלוגרים של הכוורת בכדי למחות כנגד המשך השימוש באבנים הללו. המהלך תוזמן לצאת לפועל ביום רביעי ה-14.1. ניסינו להשיג את החברה ימים ארוכים, ללא הצלחה, עד אשר יומיים לפני שעת השין הצלחנו. החדשות היו נהדרות. אקרשטיין החליטו להיעתר לבקשותינו, להוריד את אבן השפה המכונה "לאם ולילד" מהקטלוג ולהפסיק את השימוש בה. החלטנו להמשיך את המהלך שתוכנן בכל זאת, אבל הפעם על מנת להודות לחברה ישראלית גדולה, שיצאה גדולה והחליטה לעשות צעד נוסף לקידום ההורות השיוויונית. אקרשטיין, אני מוריד בפניכם את הכובע. כל הכבוד.

תודה לבלוגרית קארין שי על תמונות המדרכה.