אני צריך להשתפר בעניין הזה. אין לי ספק בכלל. אני רק מחכה שמישהו יבין שההתנהגות המזעזעת הזו, היא התמכרות לכל דבר ושצריך לגייס סוג של תוכנית גמילה עבורה, כי אני פשוט לא יכול להמשיך לנהוג ככה. אבל בואו נגיד את האמת. לא אני הבעיה כאן, אלא כל שאר מי שנוהג מסביבי. כלומר, אתם. אלוהים יודע איך קיבלתם רישיון, אבל עושה רושם שפשוט אין לכם מושג מה אתם עושים. אני לא מבין מה אתם עושים בנתיב שלי כשאני רוצה להאיץ, אני לא יודע איך אתם לא קולטים וזזים לי מהדרך כשאני רוצה לפנות ויותר מהכל, לא ברור לי למה אתם כל הזמן בשמאלי למען השם.
אולי הגיע הזמן שאני אקח אחריות על העניין. סך הכל יש לי ילדים באוטו, שמתחילים לקלוט את ההתנהגות שלי ואני מניח שגם להפנים אותה. אם מצרפים לכך את העובדה שהם שומעים את המילה "אידיוט" בתכיפות קבועה כשאני מאחורי ההגה, זה נהיה די ברור שאני חייב לעשות כאן שינוי. אפילו שזו אשמתכם, בתכל'ס.
אני מחפש את הדרכים לנהוג באופן רגוע יותר, להפסיק למהר לכל מקום. אני מניח שזה קשה יותר כשאתה עצמאי, שכל דקה מזמנו חשובה לו, במיוחד כשאתה הורה לתאומים ועל אחת כמה וכמה כשאתה מתעקש לתת לעצמך תירוצים כל הזמן ללמה זה קשה יותר. אני רוצה להפסיק. אני מקווה שאצליח. אולי הפוסט הזה ישנה משהו, יפיל איזה אסימון. אולי לא רק אצלי.
הכי טוב בכביש / אליסף יעקב
הצוציקית עוד קטנה מכדי להבין, אבל אני רוצה לקוות שאני אהיה לה דוגמא טובה על הכביש. שלא אקלל, שלא אהיה עצבני ולחוץ, שלא אסע מהר ובקיצור, שאהיה כמו שאני היום - הנהג הכי טוב בכביש.
אני נהג: הכי טוב בכביש.
על נהגים ישראלים: כל אחד בטוח שהוא הנהג הכי טוב בכביש.
הקללה החביבה עלי בכביש: שהרכב יתקע לך ביום שבת באמצע שכונה חרדית.
רגוע, אדיב ו... מאחר / גבריאל ויינמן
רוב חוויית הנסיעה של אורי בן ה-11 חודשים חיובית. כשהוא לא ישן, הוא לא שומע קללות ברכב והאווירה מאוד וותרנית מול נהגים אחרים. יעלי שלי שרה לו שירים או שאנחנו משוחחים בקולות של תינוקים. מה שכן, לפעמים אני נוהג כאשר שורה עליי עייפות רבה מדי וזו דוגמא אישית שלילית. סה"כ, אני מרוצה. אני משתדל להקפיד על חוקי התנועה ומאז שאורי נולד אני כועס כשאני רואה אנשים שנמצאים צעד אחד מלהרוג את הילדים שלהם על הכביש, כאלה שהיה צריך לחתוך להם את הצנרת מבעוד מועד.
אני נהג:רגוע, אדיב ושיפוטי. מאחר שאצלי הכל מתוכנן, אני יוצא מוקדם על מנת להגיע מוקדם מהנדרש ונוסע במהירות המרבית המותרת, לפעמים 10 קמ"ש מעל ועדיין מגיע מאוחר, לעזאזל.
על נהגים ישראלים:התרבות המיליטנטית שלנו משתרשת בשירות הצבאי ומתבטאת בכביש. הנהגים הישראלים חסרי אדיבות, תחרותיים, לוקחים הכל אישית ומפצים על איבר קטן עם תרבות נהיגה עבריינית או עם רכב 4X4 שחור וגדול.
הקללה החביבה עלי בכביש: מניאק.
עצבני וחסר סבלנות / טל חן
בהרבה מקרים, לאו דווקא בזמן נהיגה, אני תופס את עצמי מסנן איזו קללה כשהילד בסביבה וכבר קרה פעם אחת שהוא חזר אחרי, כנראה כמו כולנו.
אני נהג: אני נהג מצוין - מיומן וזהיר וכמעט 20 שנה בלי תאונה או עבירת תנועה, אבל כן - ההגה משנה אותי והופך אותי לעצבני וחסר סבלנות.
על נהגים ישראלים: מצפצפים. מצפצפים על החוק כשהם חונים על המדרכה; מצפצפים על איכות הסביבה כשהם מתעקשים לנסוע בג'יפ ענק ומזהם לבדם בכל נסיעה ובעיקר, מצפצפים בצופר כשאני הולך לידם. הזמבורה הזו, שמיועדת למקרי סכנה, הפכה להיות "שפת הנהגים" וכנראה שאם היינו זוכרים כמה נורא זה נשמע למי שהולך או גר מסביבנו, היינו צופרים הרבה פחות.
הקללה החביבה עלי בכביש: אידיוט.
חוסר סובלנות ונהיגה פרועה / גיא רוה
הדוגמה שאני נותן לילדי היא בהחלט לא טובה. לפעמים איתי שומע אותי אומר דברים לגבי הנהיגה של הנהג ברכב שלפני, אך כילד הוא בעיקר העיר לי שאני עובר את המהירות המותרת. לך תסביר לו ש-100 זה בסדר בכביש בו רשום 90. איך תסביר?
אני נהג: ממוצע ביותר.
על נהגים ישראלים: דעתי לא ממש משנה. מה שמעניין וחשוב לראות הוא שמרבית האנשים ממדינות אחרות החיים בארץ (דיפלומטים, שחקני כדורסל וכו') מציינים בראיונות איתם לרעה את נושא הנהיגה בארץ. חוסר סובלנות, נהיגה פרועה וכדומה.
הקללה החביבה עלי בכביש: נו, סע כבר!
הרגל קצת כבדה על הגז / אור לבו
אני מחשיב עצמי כנהג (הרבה) יותר טוב מהסובבים אותי כי עבדתי הרבה על תכונה אחת חשובה מאוד (נרכשת, לא מולדת, כך שגם אתם יכולים): אדיבות. אני אמנם יוצא מנקודת ההנחה הבסיסית שכל נהג על הכביש הוא רוצח בפוטנציה, אבל זה לא מונע ממני לתת להם להשתלב, לעקוף או כל דבר אחר שלא יסכן את הסובבים אותנו. אני מנסה להתנהג כך גם לא על הכביש ומשתדל שהקטנים ילמדו מזה.
אני נהג: מעולה. לפעמים הרגל קצת כבדה על הגז, אבל אני משתדל לתקן את זה.
על נהגים ישראלים: מזעזעים. כמעט כולם.
הקללה החביבה עלי בכביש: אתה חרא.
פוסט בנושא: חושב שאתה יודע לנהוג?
נהג עצבני / יואב כהן מלמד
גם לי וגם לאשתי יוצא לקלל לפעמים, אבל סה"כ, אנחנו מהווים דוגמה טובה לילדים שלנו. אנחנו יודעים שזה לא בסדר לקלל, אבל כשפתאום חותכים אותך / יוצאים מחנייה / קופצים לכביש - לא ניתן להישאר אדישים. אחרי שהסיטואציה עברה בשלום, אנחנו מסבירים לילדים מה קרה כאן. "ראיתם איך הוא פתאום יצא בלי להסתכל; איך הילד קפץ לכביש ולא במעבר חצייה? בעזרת הדוגמאות, אנחנו מנסים להסביר להם את כללי הבטיחות והזהירות הנחוצים, אבל אני לא דואג, מבחינת איתי (השוטר) כל מי שדורס הולך לכלא. הוא עוד יטפל בהם כהוגן.
אני נהג: כמו בחיי היומיום, אני נהג רגוע, זהיר ושליו. לא חותך ולא מזגזג. לא צופר, אלא אם סכנה מתקרבת.
על נהגים ישראלים: הנהג הישראלי הוא נהג עצבני. נקודה. הוא משתמש בצופר כדי לקלל ולא כדי להזהיר את הנהג על סכנה מתקרבת. בנוסף, הנהג הישראלי מאוהב בנתיב השמאלי. זו מחלה.
הקללה החביבה עלי בכביש: יא בן של יונה!
פוסט בנושא: סע לאט.
משתדל לא "להחזיר" / יובל אדם
הקללות הן הדבר הכי מסוכן. "אבא - מה זה אידיוט?" זו לא שאלה שבא לך לענות עליה. אם יש לכם תשובה טובה, ספרו לי. אני ביליתי שבועיים בלשמוע אותו פולט את המילה שוב ושוב כי הבין שזו מילה אסורה. והם שומעים הכל.
אני נהג: משתדל לנהוג בצורה שלא תפריע לאחרים ונמנע מ"להחזיר" ע"י לחתוך חזרה או שטויות אחרות.
על נהגים ישראלים: אני שונא לנהוג בארץ. הנהג הישראלי גרוע, אלים, מסוכן וחסר התחשבות.
הקללה החביבה עלי בכביש: "חמור" (האהובה עליי), "אידיוט" ו"בן זונה" מתנגנים בדיסקורס מוסיקלי עדין, בעודי מאחל לנהגים סביבי מוות איטי במדבר, אחרי ששלפו להם פיקה או שתיים מהברכיים. אלא אם הילדים באוטו.
עומר להט
הילדים שלי יושבים מאחורי נהג רגוע, המכבד את החוק. יותר מזה, אני משתף אותם בחוויית הנהיגה ומסביר להם מדוע אני עוצר או מדוע אני לא נוסע בירוק כשהצומת לא פנוי או מדוע כולם עוקפים אותי. כשאני צופר (רק בעת סכנה!) הם שואלים אותי למה צפרתי ואני מסביר להם. חשוב לי ללמד את הילדים שלי כבר מעכשיו שעל הכביש אין אגו ושלחוק יש לציית ושנהיגה עשויה להיות מסוכנת ואף קטלנית אם לא נוהגים כמו שצריך. ביום שאני אמסור להם את המפתחות למכונית אני רוצה לדעת שעשיתי את עבודתי נאמנה בלחנך אותם לנהיגה נכונה ובטוחה.
אני נהג: מהנהגים שצופרים להם כי הם נוסעים במהירות המותרת, עוצרים עצירה מלאה בעצור ולא גונבים רמזורים. אני מקדש את החוק וחסר אגו לחלוטין.
על נהגים ישראלים: רובם בהמות, בעלי חסך אדיר במין, מה שגורם להם לנהוג בבריונות רוויית אגו וחוסר רגישות כלפי משתמשי הדרך האחרים. בדרך כלל הם מפצים את עצמם בקניית ג'יפ ענקי, מיותר ומסוכן.
הקללה החביבה עלי בכביש: "חת'כת אפס".
פוסט בנושא: הייתי קרוב למות
למדו לצעוק כמו בהמות / אילן שיינפלד
לצערי ילדיי למדו ממני לצעוק על נהגים 'סע, סע כבר!' והם עושים זאת כיום בחדווה, רגע אחרי שאנחנו נעמדים בפקק, אבל גם כשאנחנו חולפים עם עגלת התאומים ברחוב ויותר משתי מכוניות עומדות זו אחרי זו בצומת. וזה מביך. מלבד זה שלמדו לצעוק כמו בהמות, כלומר, כמוני, על נהגים אחרים, נראה לי שאני משמש להם דוגמה טובה. הם אפילו מזכירים לי לא לנסוע מהר. "אני לא אוהב לנסוע מהר", הם אומרים. נדמה לי שזהו הישג חינוכי מדרגה ראשונה, המפצה על הצעקות שלמדו ממני.
אני נהג: אני נוהג נהיגה מתונה ולא מהירה. ודאי לא כשאני עם הילדים. כשאני איתם אני נוסע על 80-90 גג באיילון, בנתיב הימני כמובן ושיקפצו לי כולם. מי שרוצה, שיעקוף אותי. אני לא מסכן את הילדים.
על נהגים ישראלים: חראים. אומה של מתאבדים. אנשים נוסעים פה כמו מטורפים.
הקללה החביבה עלי בכביש: הלוואי שתישרף.
פוסט בנושא: זהירות סופר באוטו .
מקלל על ימין ועל שמאל / ברק שטרית
אני לא הדוגמא הכי טובה להתנהגות על הכביש, אבל אני משתדל להיות. תמיד אחגור את עצמי ואדאג שמי שנוסע איתי יחגור גם. אני תמיד מסתכל לכיוון מעברי חצייה ונותן זכות קדימה. אני שומר על חוקי הנהיגה (מלבד גמישות קלה במגבלות המהירות) ואני גם מתחשב בנהגים אחרים. נכון, לפעמים אני גם נתקף בזעם כביש (לפעמים = לפחות פעם ביום), אבל אני עדיין משתדל לנהוג רגוע יותר כשנוסעים איתי אנשים אחרים ובעיקר עידן ואישתי. אם עידן ינהג כמוני בעתיד (רק קצת יותר לאט), אני אהיה מאוד מרוצה.
אני נהג:אני התגלמותו של הנהג הישראלי, זה שכולם אוהבים לשנוא, אבל עם מצפון. אני נוהג מהר, אני עצבני, יש לי "רגל כבדה" על הגז, אני חושב (וכנראה צודק) שאני נהג יותר טוב מרוב הנהגים ואני תמיד ממהר – גם כשאין לי לאן.
הקללה החביבה עלי בכביש: אני מקלל על ימין ועל שמאל (בעיקר קללות עסיסיות כמו כושלראבאק ערס, מי הביא אותך לעולם). אבל יש לי גם כללים לנהיגה שאני לא אעבור עליהם, כדי לשמור על החיים שלי ושל מי שנוסע איתי.
פוסט בנושא: מהיר, עצבני ומודע לזה
