בתי חזרה מצוברחת מלימודים בחטיבת הביניים. "אני לא מאמינה. שינו לנו שוב את המערכת. הוסיפו עוד שעות ואת יודעת שאין לנו הפסקות בכלל?! כל השיעורים במערכת צמודים. אנחנו לומדים 7 שעות ברצף, עם שלוש הפסקות של 15 דקות כל אחת".
הפרעת קשב - בעיה שלא קיימת
אולי דבריה של בתי נראים לכם קטנוניים, אבל בואו נחשוב קצת יחד. בבתי ספר מתפשטת "מגיפת" הפרעות קשב וריכוז.על פי המדריך האבחוני הפסיכיאטרי (DSM), שכיחותה של הפרעת קשב וריכוז נעה בין 7% ל-10% מכלל האוכלוסיה. תחשבו רגע, רק בישראל מדובר בכמעט מיליון אנשים (!) והאחוזים הללו נמצאים בעלייה תלולה משנה לשנה. משרד הבריאות שלנו כבר נכנס לסחרחורת עקב העומס של כל העוסקים בדבר, עד כדי כך שלפני כשבועיים השתתפתי בתכנית רדיו בה נדונה ההצעה להסמיך מורים לאבחן הפרעות קשב וריכוז, על מנת שידעו להפנות הלאה רק את אלה שעוברים את הסינון הראשוני. בתרגום חופשי: תפסיקו לשלוח אלינו כל מי שמפריע לכם בכיתה. אם אתם לא יודעים להבחין בין ילד מפריע לאחד עם הפרעה, אנחנו נלמד אתכם.
האמת, אני די מסכימה עם הרופאים הקורסים תחת העומס, כי משהו צריך להיעשות בנדון ומשרד החינוך חייב לקחת חלק פעיל בכך, אבל אני גם בטוחה שההצעה להסמיך מורים אינה פתרון. כיצד מצפים ממורה לעשות אבחון, כאשר רופאים מומחים מתקשים במשימה? הרופאים עצמם מעידים כי ההגדרות של הפרעת קשב וריכוז אינן טובות מספיק. הן רחבות מדי וחלקן לא מאורגנות מספיק כדי שאנשים שלא עוסקים בהפרעות אלה באופן רציף יוכלו להבחין בין קשיי קשב לבין הפרעת קשב. ישנם רופאים שאף טוענים כי הפרעה זו כלל אינה קיימת, כך התפרסם בספרו של נירולוג אמריקאי ד"ר ריצ'ארד סול, ADHD Does not exist, בו הוא מציג שנים של מחקר ומסקנותיו.
אולי זו בכלל בעיה אחרת?
אני לא דוקטור ולא מומחית, אבל אני אישה רציונלית, שיודעת להסתכל על העובדות. והעובדות מדברות על אבחוני יתר ואבחונים לקויים של הפרעות קשב וריכוז. יש הטוענים שפחות מ-20% מהאנשים שמגיעים לטיפולים סובלים מהפרעות קשב וריכוז, כלומר כ-80% סובלים ממשהו אחר. ד"ר ריצ'ארד סול מעלה שורה של מצבים, כמו לקויות ראייה ושמיעה, בעיות שינה, חסר בברזל ועוד, שאינם מאובחנים ומטופלים וגורמים לתסמינים של "הפרעת קשב וריכוז". אחרים מדברים על גורמים סוציולוגיים – שינויים שחלו באופן שבו אנו מלמדים את הילדים בבית הספר, באינטראקציה עם הרופאים ובציפיות מהילדים. זאת אומרת, חלק מהבעיה הוא אכן פיזיולוגי, אבל חלק גדול כלל לא וקשור ככל הנראה למה שקורה היום בבתי ספר.
בנוגע לפתרונות, שוב, אני לא דוקטור ולא מומחית ועדיין, זה לא נראה לי מסובך כל כך. במקום להתמקד באבחונים של משהו מעורפל כל כך, תתחילו בשלילה של כל היתר. תרחיבו קצת בבדיקות רפואיות בבתי ספר, מעבר למדידת גובה ומשקל. כן, מתברר שמסקנת הבדיקה "הילדה שלך גבוהה מאוד", לא עושה את זה וכדאי מאוד להעמיק קצת. למשל, לבדוק אם ילד אוכל נכון, ישן מספיק שעות ומתי לאחרונה עשה בדיקות דם. ומדוע בכלל צריך להתחנן לרופאת המשפחה שתעשה בדיקות דם מקיפות לילד? מדוע זה לא להפך? לטעמי, רופא משפחה הוא זה שצריך לדאוג כי יעשו כל הבדיקות הנחוצות לילד, כולל בדיקות ראייה, שמיעה וחוסר ויטמינים. וכל זה על בסיס תקופתי קבוע. אני מבינה שמאוד נוח למשרד הבריאות לגלגל את הכדור לפתחו של משרד החינוך, אבל קודם כל כדאי שיבדוק בציציותיו.
מגיפה? קודם כל, הפחיתו את העומס
וביחס למשרד החינוך - ברור שנדרשים שינויים מרחיקי לכת. כל המערכת קורסת תחת העומס. אני בטוחה שאם יעשו בדיקות, ימצאו כי גם הצפיפות בכיתות מזיקה ותורמת רבות להפרעות קשב וריכוז וגם תכנית הלימודים העמוסה, הקיצוץ בשיעורי הספורט ובכלל, המבנה של מערכת השעות. ובנקודה הזו, יש לי פטנט חדש עבור משרד החינוך. המצאת המאה ושמה "הפסקה". משום מה הוחלט במערכת החינוך כי הפסקה זהו סוג של שריד קדום ומקומה במוזיאון ולא במערכת השעות והנה, חזרנו לתלונת בתי. אני מבטיחה לכם שאם תנסו לשבת את אותו הזמן על כיסא ולהקשיב בריכוז מלא תוך כדי, גם אם אתם לא סובלים משום הפרעה או קשיי ריכוז למינהם, לא תצליחו להתרכז ותתחילו לקפץ על הכיסא כבר בתחילת שיעור צמוד ראשון.
אני יכולה להעיד כי במסגרת לימודיי לתואר שני קבעו לנו סמינר ארוך ללא הפסקה באמצע והסטודנטים סרבו בתוקף. ילדינו בבתי הספר לא יכולים לסרב בתוקף ומישהו צריך לעשות זאת במקומם.
לדעתי, משרד הבריאות צריך להוביל את היוזמה של הפחתת העומס בבתי ספר, כולל הוספת הפסקות ובכלל, התאמת מערכת השעות לצורכי הילדים ולא המורים. כלומר, במקום לדאוג ליום הפנוי של המורה, צריך להתרכז במה שנכון לילד ולשלב במערכת יותר שיעורי ספורט, אמנות ומוזיקה בין השיעורים ה"כבדים יותר" של חשבון, שפה וכדומה. ואני מבטיחה לכם, תגלו פתאום ש"המגיפה" פסקה וכבר אין שום צורך לייבא "מומחים חדשים" למערכת הבריאות.
