אני מתכננת אירוע בת מצווה לבתי. "מה, באמת?", שואלים אותי. דווקא ממך לא ציפינו, אבל בטח את עושה את זה אחרת. משהו עם משמעות, נכון?" ואני מגמגמת. לא יודעת מה לענות.
נכון, בעידן שלנו מסיבת בת המצווה הפכה להפקה של ממש וכל אחת עושה אירוע מושקע משלה, שמעלה את הרף גם לשאר הבנות ומוסיף לחצים על ההורים. ועדיין, אני מסתכלת על זה אחרת. לדעתי, מה שחשוב יותר, זה מה עומד מאחורי הרצונות של הילדה. כאשר הצענו לבתנו לבחור בין טיול בחו"ל לבין אירוע, היא לא התלבטה כלל ואמרה שהיא רוצה לחגוג עם משפחתה הרחבה ומבחינתה שנחגוג במקום הכי צנוע שיש, העיקר שכולם יגיעו. כמובן שמיד הסכמנו. איך אפשר לסרב לילדה כשבאמת ובתמים אוהבת את המשפחה שלה? לילדה כזאת, שיודעת להעריך דברים חשובים באמת ומכבדת את הוריה ומוריה, מגיעה הפקה של ממש. אז כן, אני יאנה חודריקר-כנפו ואני מתכננת לבת שלי אירוע בת מצווש מפונפן ומושקע כהילכתו.
אצלנו כל יום הולדת מקבל משמעות
אין לי מושג על איזו משמעות מדברים איתי ביחס לאירוע. המשמעות היא אחת - לציין את המעבר של הילד או הילדה מילדות לבגרות, הן מבחינת ההתפתחות הגופנית והן מבחינת קבלת האחריות ההלכתית למעשיהם. והמשמעות הזו באה לידי ביטוי דווקא לאחר האירוע, במיוחד אצל הבנות, אשר לא עולות לתורה.
וביחס לאירוע עצמו, המשמעות היא לשמוח יחד עם המשפחה והחברים. ואני, למרות או יותר נכון, בזכות החינוך הנוקשה יותר שמקבלים ילדינו, מקנה להם חופש פעולה בציון אירועים משמעותיים בחייהם. כך, כל יום הולדת מקבל משמעות. אני מעודדת אותם להיות יצירתיים, להעלות את הרעיונות הכי מטורפים שיש ולאחר מכן יושבת עם בעל השמחה ובוחנת את כל החלומות מול המציאות - האם זה ניתן לביצוע בכלל והאם זה אפשרי מההיבט הכלכלי. ובוודאי שזה נכון כפליים בנוגע למסיבת בת מצווה.
ברור לי שכל ההיסחפות הזאת אחרי אטרקציות כאלה ואחרות באירועי בת/בר מצווה, היא בעייתית מההיבט הכלכלי בראש וראשונה. כל הנטל נופל עלינו ההורים. אבל, כאן בנקודה זו, יש הזדמנות נהדרת עבורנו, ההורים, להראות לילד מהי לקיחת אחריות בפועל. הגדירו תקציב מראש והיו ממוקדים. נכון שבמהלך שנה שלמה הם מתרוצצים מבר מצווה לבת מצווה וחוזרים עם שלל רעיונות מה עוד אפשר לעשות ורצוי וכדאי לאפס אותם בעת תכנון האירוע. חשוב להתמקד במה שבאמת חשוב לכל אחד ואחת מהם. אני הסברתי לבתי שאי אפשר לעשות כל מה שהיא רוצה מכל מיני סיבות - גם תקציבית וגם מפאת חוסר זמן. היא ציינה את האלמנטים שחשובים לה ובהם השקענו. אני מלמדת אותם לפעול על פי "תפסת מרובה - לא תפסת". מזכירה להם את כמות ההשקעה של המאמץ ושל הזמן הדרושים על מנת להעלות קטע מופע אחד (כי זה מה שמעניין אותם בעיקר). ולאחר שסיכמנו דברים, אני גם דורשת מהם להשקיע מאמץ וזמן לאותו קטע או קטעים שתכננו.
זאת המשמעות האמיתית. להיות עקביים בהחלטות. להיות אחראים למעשיהם. חוץ מזה, שום דבר לא חשוב. הילדה רוצה לשיר, שתשיר. הילדה רוצה לרקוד, שתרקוד. רוצה לעשות כוריאוגרפיה, שתעשה. שום טקס דתי או אחר לא יהפוך את האירוע למשמעותי יותר.
מה את באמת רוצה או מה החברים עשו באירוע שלהם?
לפני כמה ימים אחת החברות שלי סיפרה שבנה ביקש טיול לחו"ל ואחרי שחזרו דרש גם אירוע. למה? כי ראה שחבריו עושים, אז גם הוא רוצה. זו דוגמה נהדרת למה שאסור לעשות. במידה והוריו מסכימים, זה מלמד אותם בדיוק את ההיפך, איך לא להיות עקביים בהחלטות ואחראיים למעשיהם. לכן גם הדגשתי שכדאי לבחון מה עומד מאחורי הרצונות של הילד. אם כל כוונותיו הן רק להתעלות מעל מה שחבריו עשו, צריך וכדאי לעצור אותו לרגע, לשבת יחד ולבחון מה יעשה אותו אישית למאושר. "החבר אולי ככה וככה, אבל מה איתך? היא אולי עשתה אלבום צילומים, אבל היא לא עשתה את מה שאת תכננת, נכון?" וכן, צריך לדעת לומר לילד "לא". זה חלק משמעותי בחינוך. אם אנו לא יודעים לומר "לא", איך נצפה מילד שילמד להיות עקבי ואחראי?
לסיכום, אני מאחלת לבתי ליהנות מכל רגע באירוע שלה ומקווה שנצליח בכל מה שתוכנן והאורחים לא ישתעממו. ולכל עם ישראל, מעל במה קטנה זו שיש לי, אני מאחלת שנה טובה, שנה של גזרות כלכליות טובות, שנה ללא מלחמות, שנה של בריאות ואושר, שנה של הרבה שמחת חיים ונחת מהילדים.
