מה כבר אפשר לאחל לנו ולילדינו לשנת הלימודים החדשה? הרי כתבתי כבר כל כך הרבה פוסטים בנוגע לבעיות במערכת החינוך בארץ וכלום לא השתנה. כתבתי על ימי החופש המרובים;
על מבחני המיצ"ב המיותרים;
על העלויות המופרזות של סל הספרים;
על הזלזול בשיעורי ספורט ומוסיקה;
על חוסר המשמעת;
על חוסר הכבוד למורים;
על התלבושת האחידה
ועוד.
כולם מדברים על שיוויון
יש הרבה נקודות טעונות שיפור במערכת החינוך שלנו. אבל במבט על, הבעיה מתחילה לדעתי בתפיסה לא נכונה בנוגע למה חשוב באמת. כך למשל, כשמדברים על הגישה של מערכת החינוך והמצב בה, מיד מזכירים את עניין הפערים וחוסר השיוויון. טוב, כל מי שמכיר אותי יודע שיש לי קושי רב עם עניין ה"שיוויון" על כל צורותיו. אני מודה שהמילה הזו מקפיצה לי את הפיוז, כי הניסיון להשוות, לרוב מזיק יותר מאשר מועיל.
קחו לדוגמה את הרצון של שר החינוך להשוות בין הרשויות, כאשר הוא דרש למען השיוויון "לא פחות מ-40 תלמידים בכיתה, בהתאם לתקן". זה לא נראה לכם הזוי? באותה נשימה הוא היה צריך לדרוש להוריד את המיזוג בכל הכיתות, כי הרי יש כאלה שאין להם או להוריד את רמת ההוראה, כי יש כאלה שחסר להם.
ואגב, כל מי שמאמין שהבעיה עם הצפיפות בכיתות היא שילדים הם כמו "סרדינים" בכיתה וזו חוויה טראומטית עבורם, גם הוא לא יודע על מה הוא מדבר. הרי ילדים לא מגיעים לביה"ס למען החוויה, אלא למען ההשכלה. ובכיתה של 40 תלמידים זה פשוט בלתי אפשרי. אף מורה, גם אם היא הכי טובה שיש, לא מסוגלת ללמד 40 ילדים. היא תתעסק אך ורק בבעיות משמעת לאורך כל השיעור. ואני מדברת מתוך ניסיון של אמא שגם הילד שלה מצא את עצמו בכיתה של 36 ילדים בשכבה ג', לעומת 24 ילדים בכיתה בשכבה א'. מספר התלמידים בכיתה קובע הכל. זה הבדל של שמיים וארץ.
לדבר על צוק איתן? באיזה איזור?
"זו לא דוגמה טובה", מיד תכתבו לי בטוקבקים. "השיוויון חשוב כשמדובר בחלוקת משאבים בין רשויות". "בולשיט", אני אענה לכם. הרשויות לא זקוקות לאותם משאבים. יש רשויות שזקוקות ליותר וכפי שמתחשבים בהורים שבאים מרקע סוציו-אקונומי נמוך יותר, כך יש להתחשב גם בהבדלים בין הרשויות. קביעת תקציבים צריכה להתבצע לפי שיקולים של מה נחוץ באמת ומי זקוק לזה יותר. למשל, כשמשרד החינוך מדבר על להקדיש את השבועיים הראשונים לפעילויות הפגה וחיזוק לתלמידים לאחר מבצע צוק איתן, ברור שלא כל הרשויות זקוקות לכך באותה המידה. ואז חשוב להפנות את המשאבים לאן שצריך, במקום להריץ משהו כלל ארצי ולבזבז כספים רק בגלל עיקרון השיוויון.
הגיע הזמן שתפנימו. אנחנו לא זהים וגם הילדים שלנו לא זהים! כל מי שיש לו יותר מילד אחד בבית הספר, יודע שהצרכים שלהם שונים. לי יש שני ילדים בבית הספר. אחד מהם קולט מהר ובאופן עצמאי והשני זקוק להרבה יותר השקעה בו כדי להגיע להישגים זהים. כלומר, קיים פער טבעי, שלא קשור לפרמטרים סוציו-אקונומיים. אז מה? אני לא אשקיע בו יותר בגלל החשש ממה שהשני עלול לחשוב? אין דבר כזה שיוויון בין אחים. וכן, זה לעתים גורם לכעס ולקנאה, אבל כיצד אנו מתמודדים עם זה? וודאי שלא על ידי שמירה על עיקרון השיוויון. אני לא אעמוד עם סטופר ואמדוד כמה שעות או כספים השקעתי באחד לעומת השני. לא. אני פשוט אפעל באופן שקוף ואתן הסברים לילדים כדאי למנוע אי הבנות ורגשות שליליים. "אחיך זקוק לעזרה בשיעורי הבית כרגע ולכן אני יושבת עמו. מחר, כשאת תצטרכי אותי, אני אהיה שם למענך".
ובכן, לכבוד השנת הלימודים החדשה אני מאחלת לכולנו שנתמקד יותר בצרכים - צרכים של כל רשות ורשות, של כל בית ספר ובית ספר, של כל כיתה וכיתה ושל כל ילד וילד ונשאיר את השיוויון לעולם ספרי המדע הבדיוני.
