פעוטות, כמו ילדים בוגרים, בעלי רגישות רבה לסובב אותם. הם חשים את המתח במשפחה כמו גם את האווירה הגלובלית. גם כשנדמה שאנו ההורים מכירים היטב את הילדים ונדע לזהות מתי הילד מאותת לנו כשהוא חש בלחץ ובמצוקה, בכל הקשור לגיל הרך בעיקר - אנחנו עלולים לפספס את הסימנים הקטנים שהוא מעביר לנו, במיוחד לנוכח השינויים התכופים במצב הביטחוני. להלן כמה סימנים בהתנהגות בגיל הרך – שצריכים להדליק לנו נורות אדומות, רגע לפני שאנחנו מבקשים מהם לחזור לשיגרה, מתוך חופש גדול מלא בחוסר וודאות ופחדים.
שינויים התנהגותיים
גם פעוטות רכים שאינם יודעים לדבר ולהביע במילים לחץ ותסכול, יכולים להעביר מסרים באמצעות שינויים בהתנהגות. זריקת חפצים, התפרצויות בכי בלתי מוסברות, תוקפנות, אלימות, תגובות בהלה למשמע רעשים המזכירים קולות של פיצוץ או אזעקות. בכל המקרים הללו חייבים להיות סובלניים וקשובים ולגשת אליו מיידית – חשוב לתת לילד תחושה שמקשיבים לו ולא מתעלמים מהמצוקה שהוא חווה מבלי ל"מסמס" אותו באמירות כלליות של "יהיה בסדר" ו"זה שום דבר", אשר יוצרות תחושת ביטול אצל הילד.
רגרסיה התפתחותית
תחושות של חרדה ופחד באות לידי ביטוי בחזרה לשלבים התפתחותיים מוקדמים יותר. כך לדוגמא, ילדים שנגמלו מהרטבה עלולים לחזור ולהרטיב ברמות שונות. ילדים בוגרים יותר יכולים לשוב למציצת אצבע ולהתקפי בכי המאפיינים ילדים בגילאים קטנים יותר. במרבית המקרים, עם חום, הקשבה ותמיכה של ההורים והצוות המטפל בגנים, יצליחו הילדים לעבד את החוויה ויבססו מחדש את הביטחון בעולם המוכר והבטוח.
פענוח ציורים
פענוח הציורים היא תורה מורכבת, אבל גם הורה עירני יכול להבין במסרים אותם הילד משדר באמצעות הציור כאשר אלו לרוב מבטאים את התחושות העמוקות שלהם. הורים שאינם אנשי מקצוע צריכים לחפש שינויים מהאופן שבו צייר הילד עד כה ולנסות ולנתח אותו מולו. לדוגמא, אם נניח שהילד בחר לצייר בצבע חזק כמו שחור – יש הורים שעבורם יהיה מדובר בנורה אדומה המאותתת על מצוקה שבה שרוי הילד, אך עבור ילדים מסוימים השימוש בשחור עשוי להביע דווקא צורך של תחושה של בולטות. במקרים רבים, דווקא כשהילד בוחר לצבוע בצבעים רכים ועדינים כמו ורוד, זה עלול להעיד על הסתגרות ופחד. לכן, יש לבחון כל שינוי לגופו ומומלץ לנסות ולנתח את הציור עם הילד, להביע עניין בציור ולהבין מתשובותיו את תחושותיו.
חלומות
בדומה לציורים, גם בחלימה עוברת הנפש תהליך של עיבוד המידע והרגש. ילדים שצפו בזמן הלחימה בטלויזיה והיו חשופים למראות קשים, עלולים לסבול מסיוטים בלילות, שהם למעשה חוויה מחודשת של הטראומה. במקרים קשים הילד עשוי אף להתעורר מספר רב של פעמים בלילה כתוצאה מחלום ולהביע פחד אמיתי מחושך, מחזרה למיטה ומהשכבה לישון.
צורך מוגזם בקרבה
מוכר יותר כ"חרדת נטישה". ילדים להורים ששירתו או עדיין במילואים, עלולים לחוש בתקופה זו בודדים ומפוחדים. הניתוק המיידי והלא ברור מאחד ההורים, יחד עם הלחץ הטבעי של ההורה שנשאר מאחור, עלול לתת להם תחושה של נטישה וצורך מוגזם בקרבה כלפי ההורה שנותר בבית. במקרים כאלה חשוב ליצור קשר רגשי ופיזי עד כמה שניתן מול ההורה החסר ולהציע לו לצייר עבורו ציורים ליום שובו הביתה, לשוחח בטלפון או להראות לו תמונות משותפות על מנת להפיג את הגעגוע ולהחזיר לו את הביטחון בחזרתו. נכון יהיה לתת לילד מעט את המושכות בימים אלה, לתת לו להיות שותף במטלות הבית ובעל תחושת ערך עצמי ותפקיד.
כאבים פסיכו-סומטיים
סימפטומים גופניים עשויים להעיד על מצוקה רגשית. ילדים בגיל הרך מתלוננים רבות על כאבי ראש ובטן בעיקר, ללא ממצא רפואי ברור והם דוגמאות שכיחות לסימני מצוקה בקרב ילדים. חשוב להבהיר כי לא מדובר בהתחזות של הילד. הוא אכן חש בכאב, אלא שהמקור שלו הוא רגשי.
- כותבת המאמר הינה אלה גלפרין, המדריכה הפדגוגית של רשת יובלים - חינוך לגיל הרך.
