כאילו לא מספיק שקיץ, וחם, ולח, וכולם עצבניים - נפלה על הקיץ הזה גם מלחמה. העניין הוא שמלחמה שנופלת בקיץ על עם מפולג, מסוכסך, עתיר קטטה וריב ושנאת חינם - היא לפעמים איום גדול יותר מפצצות קונבנציונליות. היא עלולה להתפתח לפצצה חברתית. אבל אז, כאילו מעולם לא אחזנו זה בגרונו של זה רגע לפני - נפלו כאן טילים ראשונים, ופרץ לו גל ספונטני אדיר של אחדות ותמיכה וגיבוש פנימי ובעיר - חיבוק עצום של האם את כל חיילי צה"ל.
זה היה גל ענק, אמיתי, כן ומרגש, שאני לא השתתפתי בו, אלא רק צפיתי בו מהצד. לא כי לא רציתי, אלא בגלל המוגבלות הפיזית שלי, היעדר הניידות והיעדר המימון. עשיתי כל שיכולתי לעשות במגבלות האלה: ישבתי בבית, דאגתי לכל חייל, התפללתי וקיוויתי שאיש לא ייפגע ושכל הפצועים יחלימו מהר. ואז קראתי איפשהו כיצד שלמה ארצי הגדול הגיע לבקר את החיילים הפצועים בבתי החולים ונזכרתי שככה זה אצלנו: תמיד אפשר לסמוך על שלמה להיחלץ לעזרה, להיות בכל מקום שזקוק לעידוד, לסיוע, ליד תומכת.
מי כמוני יודעת להעיד:שלמה ארצי סייע לי אישית לפני כשנתיים, דאג לעזור לי ברגע הכי קשה, על סף השפל הכי גדול בחיי, במשבר המקצועי והבריאותי הכי קריטי. הוא הושיט יד, ואני נסתייעתי. לא מעט משברים פגשו אותי גם בהמשך הדרך, אבל אני עדיין מודה למזלי הטוב ששלמה היה שם ברגע ההוא.
ילקוט מאח חייל לאח קטן
כך בדיוק נזכרתי מדוע פרויקט הילקוטים שמובילה עמותת צימאון של שלמה ארצי כה יקר ללבי. משום כך בדיוק החלטתי לכתוב לכם.
את עמותת צימאון, הקימו שלמה ארצי ובת זוגו מיכל לפני למעלה מעשור. העמותה מחבקת ותומכת בחיילים ממשפחות נזקקות באופן שוטף. בצה"ל הגדול והחזק, כך מתברר, משרתים אלפי חיילים ממשפחות נזקקות כאלה, והמלחמה האחרונה רק המחישה זאת בצורה מובהקת ונוגעת ללב. העמותה של שלמה ומיכל עומדת בקשר שוטף עם הצבא ויחידותיו השונות, מקבלת מהם שמות לעזרה אפשרית, ומאשרת כל מהלך מול האגודה למען החייל.
פעמיים בשנה, זה עשור, מפעילה צימאון שני מבצעי התרמה ענקיים לטובת החיילים: לפני חג הפסח היא רוכשת, אורזת ומחלקת ארוחות סדר מלאות למשפחות נזקקות של חיילים; ובקיץ, מעט לפני תחילת שנת הלימודים העמותה רוכשת ואורזת ציוד לבית הספר בתוך מאות ילקוטים אורטופדיים חדשים, ומחלקת אותם לאחים הצעירים של החיילים.
בקיץ הקודם חילקה העמותה יותר מ-1000 ילקוטים, אבל עשתה זאת בחן רב: את הילקוטים קיבלו לידיהם החיילים עצמם, והם אלה שהביאו אותו הביתה, כדי להעניק אותו כמתנה לאח הצעיר. בכל מהלך של העמותה מושקעת מחשבה רבה גם בהיבט הערכי והרגשי, כדי לאפשר לחיילים לקבל את הסיוע בשמחה, ולהעבירו הלאה, לבני משפחותיהם.
בין שני המבצעים השנתיים הגדולים פועלת צימאון גם באופן פרטני לסייע למשפחות של חיילים.
עם ובלי קשר לפעילות העמותה שלו, ארצי מזמין באופן קבוע חיילים, בריאים ופצועים, להופעותיו. את ההופעה שלו, שאמורה היתה להתקיים בחמישי שעבר בפארק אשכול למען תושבי הדרום אך בוטלה בשל הנחיות פיקוד העורף, החליט ארצי לקיים במועד אחר בהתנדבות, והזמין אליה את תושבי הדרום, פצועי "צוק איתן" וחיילים בכלל. בשקט בשקט הוא חומק בקביעות אל המחלקות השונות, ומבקר מיוזמתו חיילים פצועים בבתי החולים.
להיות חלק מגל של אחדות ותמיכה
אני לא אמורה לצפות עוד מהצד, חשבתי לעצמי. גם אני יכולה להיות חלק מגל האחדות והתמיכה הזה, באמצעות פרויקט ועמותה כה ראויים, שעשו גם בשבילי אישית כל כך הרבה טוב. זה השלב של השאלות המטרידות:
- כמה חיילים מתוך אלה שנלחמו ועדיין מוצבים מסביב לעזה מגיעים ממשפחות נזקקות?
- עד כמה רבים מתוכם מוטרדים ממה שקורה בבית, מהפרנסה, מהעוני, מחוסר היכולת שלהם עצמם לסייע להוריהם?
- איזה סולם ערכים מופלא מביא נער צעיר להעדיף להתנדב לשירות קרבי, גם כשברור לו שכך לא יוכל לסייע כלכלית להוריו? גם כשהוא יודע שיוכל לבקש ולקבל קל"ב + אישור עבודה כדי לעזור בפרנסת הבית?
- כמה מדהימה היא העובדה שהורים ישראלים, הזקוקים מאוד לכל הכנסה וסיוע כלכלי, מוותרים על מקור ההכנסה הזה, ותומכים בהחלטת בנם שרוצה לשרת ביחידה קרבית, ולעיתים אף נדרשים לממן ולסייע לו בתקופת שירותו?
לעזור גם אחרי המלחמה
הנה בא סוף אוגוסט. עוד מעט חוזרים לבית הספר.
הרבה אנשים דואגים כעת לחיילים עצמם. יש להם אוכל בשפע, תחתונים, מוצרי היגיינה ופינוקים. אפשר להניח בביטחון רב ששום חייל קרבי לא ינצל לרעה את תשומת הלב העממית הגדולה הזו ויאמר "רגע, גם המשפחה שלי צריכה, גם אני צריך עזרה". כי ברור לי שאחרי אוכל ומקלחת, מה שהכי ישמח את החייל הזה תהיה ההזדמנות להגיע הביתה לחופשה עם תיק מלא כל טוב, שאותו יוכל להעביר לאחים הקטנים שלו. וברור לי לגמרי עד כמה עמוק וטוב זה יכול להשפיע על בני משפחתו, שתשמח לגלות כיצד החייל הקרבי שלהם הצליח גם להילחם באומץ בחזית, וגם לסייע להם להתגבר בעורף על ההוצאה הגדולה של החזרה לבית הספר.
והאחים הקטנים של החיילים האלו - הם יחזרו לבית הספר והמורה תשאל (תמיד היא שואלת) מה הן החוויות שלהם מהחופש הגדול, והאחים הקטנים יוכלו להשוויץ בגאווה, שהאח שלהם לא רק נלחם, אלא גם הביא להם במתנה תיק מצויד.
אני מתה להיות זבוב על הקיר במפגשים האלה, בבית ובכיתה.
איך עוזרים?
שלחו SMS עם המילה "צימאון" למספר 5656
כך תתרמו 10 שקלים לטובת פרויקט הילקוטים, תשמחו עוד חייל קרבי, ותאפשרו לו להרגיש שהבחירה שעשה היא נכונה: שהוא אמנם בקרבי ולא יכול לעבוד ולעזור למשפחה שלו, אבל אנחנו - כולנו - הגב שלו, וכולנו עוזרים לו לעזור להם.
אפשר לתרום גם בכרטיס אשראי בטלפון 054-3054051
תודה לכל מי שעוזר - בשם שלמה ארצי, בשם החיילים ובשם בני המשפחות שלא מבקשים.
