פתיחת שנת הלימודים מתקרבת במהירות ואין מנוס מלסגור כבר את פינת ספרי הלימוד. זו הפעם הראשונה בחיי שבה אני רואה את בני מצפה בכיליון עיניים לחזור לבית הספר, "סוף סוף נוכל לצאת מהבית" (אנחנו לא גרים בעוטף, אבל עדיין). ילדנו כבר שבעו מהחופש הגדול המלחמתי הזה והפעם, לאף אחד לא נשאר טעם של עוד. כולם רוצים לחזור לשגרה.
למה צריך לשנות ספר מדעים?
ובכן, כמו בכל שנה, התיישבנו עם הילדים כדי להשוות בין רשימות הספרים לשנה הבאה לבין מלאי הספרים הקיים בבית מהאחים הגדולים. ומה נראה לכם? כמו בכל שנה, גילינו ששוב החליפו הוצאות הספרים את המהדורות ואין אנו יכולים ליהנות מהספרים שרכשנו בסך הכל לפני שנתיים. אין שום אפשרות להעביר ספרים מילד לילד. מדוע צריך להחליף מהדורה של ספר מדעים או ספר גאוגרפיה? מה רע בספר הקודם? האם השתנו גבולות המדינות בים התיכון? אני לא חושבת. עד שכבר קיים ספר בודד בין כל החוברות הללו; עד שיש משהו אחד שאפשר לחסוך עליו, גם זה נלקח מאיתנו.
ומה שהכי מרגיז, זה שאי אפשר להתלונן על כך. אין מה לפנות למשרד החינוך. הם מבחינתם מכוסים. יש להם את פרויקט השאלת ספרי הלימוד. "זה שלא הצבעתם עבור הפרויקט, בעיה שלכם. אנחנו באנו והצענו להקל על ההורים". אין לי צל של ספק שזו תהיה תגובתם.
את מי זה מעניין שאותו פרויקט דגל - אבוד מראש. על הנייר זה נראה מצוין: "עד 280 שקל עבור סל ספרים לבית הספר היסודי ועד 320 שקל בחטיבות העליונה". כל מי שרכש סל ספרים לאחרונה, יסכים שזהו מחיר מציאה, אלא שאז קוראים את האותיות הקטנות ומבינים שכל הפרויקט מתבסס על הספרים שבידינו. כלומר, אני, למשל, הייתי צריכה לתרום לבית הספר ספרים וחוברות בשווי של כ-650 ש"ח על מנת להשתתף בו ואז להוסיף את הסכום הנדרש, במקרה שלי 280 שקל. זאת אומרת שההשקעה הראשונית שלי היא הרבה יותר גבוהה ממה שמופיע בכותרות. עכשיו רגע, אולי זה עדיין היה משתלם לי אילו הייתי צריכה לרכוש מחדש את "סל הספרים המלא" לשנה הבאה, אבל אני לא צריכה. וכל מי שיש לו יותר מתלמיד אחד במשפחה, לא צריך. אז מה קורה כאן?
מי מבין את הפרויקט הזה?
העניין הוא, שישנן שאלות רבות בנוגע לפרויקט. למשל, מה קורה כשעוברים בית ספר? מה קורה אם אין מלאי ספרים ברשות ההורה ומי אמור לתת את המענה לשאלות אלה? ההנהלה הבית ספרית, שבעצמה לא מתלהבת מהפרויקט? מבחינתם זה עוד כאב ראש, כל ההתעסקות הזו עם השבה ומסירה של ספרים - מי יעשה מה ומתי. חיוב ההורים על ספרים שאינם ראויים לשימוש? זה בכלל לא תואם מציאות ישראלית. הרי לא מצליחים לגבות מהורים תשלום עבור טיולים שנתיים וסל התרבות, אז מי הולך להתמקח עמם על ספר קרוע? ההסבר הקצרצר על הפרויקט משאיר יותר מדי שטחים אפורים וחוסר בהירות בנוגע לאיך, מה ומי ותורם לחוסר הרצון של כל המעורבים בעניין.
וחוץ מזה, אני לא יודעת מה קורה בחטיבה, אבל במסגרת בית הספר היסודי - על איזה ספרים אנו מדברים? כל התקציב של הספרים הוא בערך שליש מתקציב סל הספרים המלא. בשפה אחרת, אני קונה ספרים חדשים בחנות בסכום ההשתתפות המבוקש. ושאלת המאה - מה עושים עם כל החוברות? אין כמעט חוברות שניתן למחזר. יש בהן דפי גזירה, דפי צביעה וכן הלאה. וגם אם ילד כותב בהן אך ורק בעיפרון, לך תמחק את כל הכיתובים. חבל על הזמן. כל הניסיון לדמות אותן לספרים גם לא ממש מצליח. זה מתסכל מאוד להעתיק את כל התשובות למחברת. לרוב ילדים פשוט מתעלמים מהבקשה "לא לכתוב בחוברת" (שימו לב בעת הקנייה). ואני אישית מבינה אותם.
אפשר גם לומר שפה קבור הכלב. בדיוק בנקודה הזאת. אי אפשר למחזר חוברות. מה שניתן וצריך למחזר - זה ספרים. הפתרון פשוט מאוד. להוריד את החוברות מסל הספרים! אז המורה תכתוב קצת יותר על הלוח ותצטרך קצת יותר יצירתיות במתן שיעורי הבית, אבל זה הפתרון היחיד. במקרה הכי גרוע - מצרפים נספח תרגול בחשבון. ובמקום 4 או 6 חוברות חשבון, נצמצם את הכל לספר אחד עם נספח.
תחשבו על כל היתרונות שבדבר. הילדים לא יצטרכו עוד סבל לסחיבת תיקי הגב שלהם; אנו לא נצטרך עוד משכנתא למימון ספרי הלימוד; משרד החינוך יוכל לחסוך מיליונים על פרויקטים מיותרים ואולי אף יצליח להרים פרויקט השאלת ספרים אמיתי. כמובן בתנאי שיפסיק להחליף ספרי לימוד בכל פעם שמתחלף השר.
