לפני מספר שבועות יצא לשידור קמפיין של רשות האכיפה והגבייה על מסך הטלוויזיה ושלטי החוצות, הקורא לאמהות אשר אינן מקבלות את כספי המזונות שלהן לבוא ולהשתמש בשירות החדש והיעיל של ההוצאה לפועל. אלו מבטיחים לה שייכנסו לנעליה וייגבו עבורה את החוב.
"נכון לסוף שנת 2013", מעדכנים בהודעה לעיתונות מלשכת הדובר שבאתר של רשות האכיפה והגבייה", ישנם במערכת ההוצאה לפועל כ–80,000 תיקי מזונות בסכום חוב כולל של למעלה מ–9 מיליארד שקל (9,033,189,100)". הקמפיין אכן מייצר הדים וזוכה להיענות, שכן "החל מפתיחת המסלול החדש ביום 1.2 ועד 31.5 לתיקי מזונות חדשים, נפתחו כבר במסלול סה"כ 883 תיקים בכל לשכות ההוצאה לפועל".
המציאות היא לא שחור-לבן
למען הסדר הטוב אודה שלפני מספר שנים, כשעבדתי באחת ממערכות החדשות, ערכנו כתבה על נשים שלא מקבלות את כספי המזונות שלהן. כשמסתכלים על המספרים אי אפשר שלא להזדעזע. ורובנו, בואו נודה, מסתכלים על הסכום הסופי מבלי לתהות לרגע איך הגענו לשם, אבל המציאות היא לא שחור-לבן כמו דפי הנתונים. יש הרבה צבעים באמצע.
לדוגמא: לפני 17 שנה נישאתי לבן זוגי. איש מקסים, שהיה אז גרוש ואב לילדה בת ארבע. תשלומי המזונות ששילם היו גבוהים מהתשלום הממוצע וכללו גן פרטי, מטפלת ועוד. את המדור (תשלומי דיור) הוא שילם מראש. עם הזמן הילדה עברה ללמוד במערכת חינוך ממלכתית חינמית, אך התשלום בעינו עמד, גם כשנוספו למשפחתנו עוד שלושה ילדים אשר צריך לכלכל גם אותם. מועד התשלום נקבע ל-15 בכל חודש. לעיתים, כשאיחר בתשלום (תלאותיו של עצמאי במדינת ישראל), נשלחה הודעה "בימים הקרובים תגיע אליך ההוצאה לפועל", שללא ספק העכירה אווירה. כשביקש להפחית מזונות הוא ניגש לעורך דין שניער אותו ואמר "אתה צודק, אבל עכשיו אתה תלך, תוציא כסף על בתי משפט ולא יאשרו לך. ככה זה... שופטים לא ממהרים להפחית מזונות".
כן, מאחורי המספרים האסטרונומיים הללו, יושבים גם גברים שלא משלמים מזונות ומתנערים מאחריות, אבל יש הרבה מאוד גברים שתשלומי המזונות שנפסקו להם לא תואמים את יכולתם האובייקטיבית לשלם. עדיין בהרבה מהסכמי הגירושים הנטל בתשלומים חל על הגבר, גם כשהאישה מרוויחה כמוהו ואף יותר. התפיסה הסטיגמטית התרבותית הרווחת של תשלומי המזונות (וגירושים בכלל) היא שלפני שהוכחה חפותו, הגבר הוא האיש הרע בסיפור.
"השגתי הרבה יותר מכסף"
הרבה גברים נידונים כך לחיי עוני. כן, גירושים זו לא החלטה כלכלית נבונה לאף אחד, אבל לעיתים אין ברירה והם צריכים לקרות. ואז באה רשות האכיפה והגבייה וכמו בסרט אקשן הוליוודי עוטה בגדי צבא מנומרים על האמהות ואומרת להן במילים אחרות - "אתן לא לבד. אנחנו איתכן במלחמה נגד הגברים הרעים" ואז מוסיפה ואומרת לילדים שחיים על הפלנטה ואין סיכוי שהפרסומת תחמוק מהם: "ילדים חמודים, העובדה שאין לכם את הקורנפלקס שאתם אוהבים ושאתם לא הולכים לחוג שרציתם זה כי אבא שלכם פשוט... איך לומר זאת במילים עדינות... חרא של בן אדם. אופס, לא יצא לנו עדין".
וכך בהצהרה ממלכתית של משרד ממשלתי ובהפקה גרנדיוזית של לשכת הפרסום הממשלתית שאחראית להפקת הפרסומת (שאגב, גם אתם הגברים מימנתם מתשלומי המיסים) – נשים מרגישות קורבניוֹת יותר והילדים מרגישים מטולטלים יותר בין אהבה להורה לבין העצב מהידיעה שזה שהם אוהבים כל כך לא שם עליהם. כששופטים יפסיקו לפסוק סכומי מזונות לא הגיוניים, פחות תיקי מזונות ייפתחו; פחות חובות ייערמו ומשרד האכיפה והגבייה הקורס מעומס הפניות יפסיק לחמם את הגזרה הלוהטת ממילא בשעות צפיית שיא.
אבל לא נסיים בנימה לא אופטימית - כי לאט לאט בשנים האחרונות קמים בישראל שופטים נאורים שמסתכלים הכנסתית ולא מגדרית (הרי על זה ארגוני נשים יקרים אנחנו נלחמות כל כך הרבה שנים, לא?) ולצד אותם השופטים יותר ויותר נשים שמבינות שעוד כסף זה לא מה שיעשה את הילדים מאושרים כמו העובדה שיהיה להם אבא שנוכח בחייהם. כמו שאמרה לי אחת מהן: "ההקלה מגיעה עם ההבנה שרוב המתחים בסופו של דבר מתרכזים סביב נושא הכסף. אני לא ארגיש טוב יותר אם אלחם בשביל לקחת ממנו עוד מאה אלף שקל או חמישים אחוז מהפנסיה שלו והאמת, למה שאקח לו? הוא ייתן להם כאבא שלהם. זה לא משנה אם זה יגיע ממני או ממנו. לסביבה היה לא פשוט עם זה וקיבלתי תגובות שלא נבעו מעוינות, אבל לא עזרו למצב, כמו, 'איך את עושה את זה בלי עו"ד?', 'את רוצה שהוא ישאיר אותך בלי כלום?', 'זה כל מה שאת רוצה שהוא ישלם לך?' אני מסתכלת על היחסים עם האקס ועל השלווה ותחושת הבטחון של הילדים שלי ואני אומרת - השגתי הרבה יותר".
