"לפני מספר לילות דנה יצאה מחדרה אחוזת בהלה עם מבט מפוחד בעיניה", סיפרה לי אמא של דנה, נערה מתבגרת. "היא הרגישה כאילו היא בתוך חלום או סרט וטענה שמוזר לה מאוד להסתכל על הידיים שלה. היא חשה שאלה ידיים של מישהו אחר. היא הייתה מפוחדת וחשה שהיא משתגעת. כעת, היא לא רוצה לעזוב אותי, כיוון שהיא חוששת שהמקרה יחזור על עצמו. זה נשמע כמו התקף חרדה, אך איני יודעת כיצד מסבירים זאת לנערה מתבגרת. הקושי הגדול הוא שהתקף כזה מתחיל ללא כל אזהרה ובעוצמה הגבוהה ביותר בסולם החרדה. בתור אמה, קשה לי לוותר על אשליית השליטה - שאני יכולה או צריכה, להעלים מדנה את התחושות האלה. למרות זאת, למדתי במהלך הזמן שאם אני מצליחה לעזור לה לחשוב על נשימה, רק נשימה, התחושות האלה חולפות.
לומדים להימנע מהפחד
התקפי הפאניקה / חרדה מתפתחים בדרך כלל לאחר גיל ההתבגרות ופחות נפוצים בקרב ילדים צעירים מאוד. הפרעת פאניקה מאופיינת בהתקפי חרדה / פאניקה לא צפויים. במצבים אלה יש עלייה פתאומית בתחושת החרדה, המלווה בסימפטומים פיזיים שאינם ניתנים להסבר ומסבים אי נוחות לילד - סחרחורות, פעימות לב מואצות, חום, עייפות, חולשה ותחושת ניתוק מן המציאות.
למרות שתסמינים אלה לא גורמים לשום נזק בפועל, הילד מתקשה להבין מה קורה לגופו ותחושות אלו נחוות אצלו ומתפרשות בטעות כסימנים המבשרים על סכנה פיזית או מנטלית. בבת אחת, הילד חש שהוא יוצא משליטה ועולות בו מחשבות על מוות, חנק, התעלפות ותחושה שהוא משתגע.
בגלל המהירות של התקף החרדה, לרוב התחושה היא כאילו "זה בא משום מקום". ילדים אשר חוו התקף פאניקה, חרדים מהרגע בו יאלצו להתמודד שוב עם תחושות אלו (פחד מהתחושות שמגיעות עמו) והתוצאה שלהן. ילדים אלו גם לא מאמינים שהם יוכלו להתמודד עם זה לבד. ילדים אלו "מוכוונים" לגופם ושמים לב לכל שינוי (נשימות מהירות, דפיקות לב, "זרמים ונימולים"), המפורש כסימן לסכנה. חשוב לציין כי תחושות אלו מוגברות מגורמים סביבתיים, כגון שתית קפאין (שוקו, קפה), חום (קיץ, פעילות גופנית) ועייפות (למשל בחסך שינה). בכדי לחוש מוגנים, כיצר הישרדותי, הם ימנעו מסיטואציות בהן הפחד עלול לצוץ. פעמים רבות ילדים כאלה יחושו צורך להישאר בקרבת ביתם והדבר עלול להתפרש, באופן מוטעה, כחרדת נטישה. ואמנם, במקרה זה, הם לא יפגינו דאגה כלפי הוריהם, אלא ידאגו דווקא לעצמם.
כשישנם התקפי חרדה חוזרים ונשנים, חשש מכך שיופיעו שוב התקפים, הימנעויות ממצבים בהם ההתקף עלול להתרחש ופגיעה בתפקוד, תנתן אבחנה של הפרעת פאניקה / חרדה.
אגורופוביה מוגדרת כחרדה מלהיות במקומות או במצבים מהם יהיה קשה להיחלץ במקרה של התקף פאניקה. ילדים, מתבגרים ומבוגרים הסובלים מכך, בדרך כלל ימנעו ממצבים אלו, כגון הליכה למסעדות, מרכזי קניות, להיות במרחק רב מהבית, נסיעה באוטובוס ואף מנהיגה.
מה עובר לילד בראש?
ילדים הסובלים מהתקפי חרדה או ממש מהפרעת פאניקה, משתמשים במספר התנהגויות "בטחון" אשר נתפשות בעיניהם כשומרות ומונעות מפני ההתקף הבא ומתוצאותיו המסוכנות, כגון ללכת עם בקבוק מים; לשמור בתיק תרופה מסוימת; הימנעות מהליכה למקומות רחוקים מהבית; הימנעות ממאכלים מסויימים או צמצום אכילה; הימנעות מנסיעה בתחבורה ציבורית; הימנעות ממקומות הומי אדם ועוד מגוון רחב של התנהגויות.
מה שחשוב הוא שלתפישת הילד, התנהגויות אלו מגנות ושומרות מפני ה"אסון" להתעלף, ליפול, להקיא, לקבל התקף לב, להשתגע, להיחנק, לקפוא מפחד, לא להצליח ללכת וכו'. למעשה, התנהגויות אלו לא רק שלא מגנות, אלא משמרות ומחמירות את הבעיה. חשוב לציין כי התקף חרדה מאוד מבהיל, אך אינו מסוכן! בכל מקרה, תחושות הפחד נרגעות לרוב תוך זמן יחסית קצר, גם אם הילד לא היה משתמש בהתנהגויות מגוננות אלו; שהילד מאמין כי רק בזכות התנהגויות אלו הוא "ניצל", כך שלמעשה הוא לא לומד עובדה זו ואת יכולתו להתמודד לבד ולהיפתר משלל אסטרטגיות הגנה אלו.
קשב סלקטיבי מוגבר לגוף ו"עמידה על המשמר" משמרים ומגבירים את הבעיה, כשאירועים גופניים "נורמליים" מוגברים כתוצאה מקשב מוגבר זה (כמו להעלות את כפתור הווליום במערכת השמע).
בנוסף, יש חפיפה גם עם חרדת בריאות (היפוכונדריה) – פירוש כי הסימנים הגופניים יגרמו בעתיד לבעיה בריאותית קשה. למשל, ראיה מטושטשת או סחרחורת יכולות להתפרש כגידול וזה בתורו מגביר את התקף החרדה.
ומה עובר על ההורים שלו?
הורים לילדים עם התקפי חרדה מבולבלים ולעיתים רבות נמצאים במצוקה ונבהלים מאוד מתופעות אלו ותגובות הילד. הורים אלו יתנהלו בצורה כזו שגם כן משמרת את התקפי החרדה, במקום להוביל לפתרון (הליכה מרובה לרופא, הרגעה חוזרת ונשנית של הילד, גוננות יתר). כך הילד הופך להיות תלוי בהוריו כדרך ל"פתרון הבעיה". תפקוד ההורים לעיתים רבות נפגע כתוצאה מכך והעובדה כי הם "הפכו" למצילים של ילדיהם. הן במקרה של חרדת נטישה והן במקרה של התקף פאניקה, הילד יחוש מוגן רק בקרבת הוריו ובביתו.
מה עושים?
טיפול קוגניטיבי התנהגותי נמצא כיעיל ביותר לטיפול בהפרעת פאניקה ואגורופוביה. הטיפול בהפרעה זו מתרכז בהתמודדות עם ההתקף עצמו, בחינה ושינוי המחשבות לגבי התחושות הגופניות המפחידות, תוך חשיפה הדרגתית למצבים מהם נמנע הילד ולתחושות הגופניות מהן הוא מפחד. בטיפול זה יש דגש רב על הורדה של תפקיד ההורים ב"שמירה" על הילד וחיזוק יכולת הילד להתמודד לבדו ולהתגבר על הקושי.
האם לילדך יש התקפי חרדה או ממש הפרעת פאניקה?
סימפטומים של הפרעת פאניקה / חרדה:
- חשש חוזר ונשנה מהתקפי חרדה ומתוצאות הרות אסון של התקפים אלו.
- במצבים אלו הילד ידרוש את נוכחות ההורים לצורך הרגעה.
- הילד יפגין מצוקה וימנע ממקומות הומי אדם (קניון, אוטובוסים).
- חוסר רצון או סירוב מוחלט לעזוב את הבית או את ההורים.
- מחשבות וחששות חוזרים ונשנים לגבי האפשרות שיקרה לו משהו בריאותי (להתעלף, להשתגע, לסבול מהתקף חרדה).
- הילד יתקשה ויסרב להיכנס למקומות סגורים או כאלו שמהם היציאה "קשה" (אולמות קולנוע, כיתה).
- ביקורים תכופים אצל הרופא או דרישה לכך, כדי לוודא שאין בעיה בריאותית.
- דרישה חוזרת ונשנית של הרגעת ההורים (הן פיזית והן מילולית).
- הימנעות מביצוע פעולות גופניות מחשש לקבל התקף לב או להתעלף (במצבים אלו יש עוררות גופניות המפורשת בטעות כסימן מבשר סכנה).
- פחד לישון לבד ללא נוכחות ההורים מחשש להתקף חרדה.
- התאפקות מאכילה מחשש להקיא או להיחנק.
- קושי להגיע לבית הספר. במידה ויגיע, יתקשר פעמים רבות הביתה, יבקר לעיתים תכופות בחדר האחות (אם קיים) או במזכירות.
- חשש כי יכול לעשות מעשה מסוכן בתוך ההתקף (לפגוע בהורים, לרוץ לכביש וכו').
- קושי ביציאה מן הבית, לרבות משחקים וטיולים בחוץ.
מה עושים במקרה של התקף חרדה?
- הדגישו את יכולתו של הילד להתמודד עם תחושת הפחד.
- הדגישו כי תחושת הפחד היא דבר שחולף.
- שלטו על תגובותיכם ושימרו על תגובות שקולות ורגועות ולא כאלו שמשדרות לילדכם את המצוקה שלכם וכך מגבירות את חששו.
- חשבו על עצמכם כמו קפטן של סירה שצריך לנווט אותה בים סוער וכל המלחים מסתכלים עליו ומושפעים ממנו.
- הדגישו לעצמכם כי תחושות אלו הינן מפחידות, אך כלל לא מסוכנות.
- הימנעו מניסיונות הרגעה שעלולים להגביר לטווח הארוך את ההתקפים הללו ובד בבד צרו "תלות" של הילד בכם כגורמי הרגעה.
- באופן כללי, גישה של ההורים, המעודדת התמודדות עם החרדה ולא כזו ש"מגנה" על הילד, תוביל לשיפור לאורך זמן.
ד"ר יונתן קושניר, פסיכולוג קליני, מומחה לטיפול בהפרעות חרדה והפרעות שינה.
