"אחותי הגויה בהריון"
אני זוכרת את אותו ערב בו הגיעה אלינו והדמעות כבר שטפו אותה לחלוטין. "אחותי, אחותי הגויה נכנסה להריון חודש אחרי החתונה ואילו אני שהתגיירתי והפכתי ליהודייה, נתקלת בקשיי פוריות". היא בכתה ובכתה ובכתה. והבכי שלה ליווה אותי לחופה. אגלה לכם סוד שמעולם לא סיפרתי. שם מתחת להינומה, כשמסביבי משפחתי וחברותיי, דמעתי. בכיתי בשביל מרלין וגם בכיתי בשבילי. פחדתי שלא אזכה להחזיק בתואר אמא, תואר שכל אישה נכספת אליו. התחננתי לאלוקים שמרלין תזכה לילדים וגם אני אזכה לילדים.
הדמעות שטפו לי את הפנים. ברגש של נערה צעירה הבנתי שהחיים הם לא גן של שושנים. חלפה שנה, מרלין ילדה תינוק והשמחה הרקיעה שחקים - היא אמא (היום לארבעה). חלפה שנה נוספת וגם אני קיבלתי מתנה – תינוק. השמחה הרקיעה שחקים, אם כי תודה לאל, לא הייתי אחרי תשע שנות נישואים.כשמרלין ביקרה אותי אחרי הלידה, היא החזיקה את ישראל שלה על הידיים ואמרה לי: "אני רוצה שהילד שלי ילמד תורה. עזבתי את הדת שלי מרצוני אחרי שהיה לי תואר ראשון בתאולוגיה, כי הרגשתי שתורת ישראל היא הנכונה והאמיתית. הבנתי שלא לחינם אנשים נהרגו לאורך כל ההיסטוריה כי רצו ללמוד תורה. יש בזה משהו. ראיתי איך הלימוד בה מחדד את המוח. אחלי לי שתהיה לי נחת מישראל, שילמד תורה". איחלתי לה וביקשתי איחול הדדי. אמרתי לה שאני מרגישה קשורה לחג התורה – שבועות – כי בכל שנה בהתקרב חג השבועות, לצד יום הנישואים שלי, עם ישראל חוגג חג שכולו תורה.
לומדים תורה כל הלילה
"בחג השבועות קיבלנו מתנה. השם שלח לנו עם משה את התורה", הילדים מזמזמים את השיר. אני עוקבת אחרי הבנים בשכונה, שמתרגשים לקראת ליל שבועות, הלילה בו נוהגים להישאר ערים במשך כל הלילה וללמוד תורה. ואין יפה מזה. רחובות העיר לובשים חג; פרחים בכל מקום, זכר להר סיני שהתכסה בירק לכבוד מתן תורה; בתי הכנסת מלאים אורה; הילדים מקטן ועד גדול מגיעים ללמוד עם רצון ענק וחלק נרדם לו שם באמצע על הספסל, אבל אז הם קמים כמו אריות, שותים ומתרעננים, מקבלים ממתק וחוזרים להגות בתורה, כל אחד כפי כוחו, כל אחד לפי הבנתו.
והלב נצבט, כי נדמה שהיום, במצב השורר כאן במדינה, מחפשים רק לבוז, ללעוג ולהתנכל ללומדי התורה וזה כואב ומתסכל, כי אני חשה שלא אצליח להעביר במקלדתי לכל עם ישראל את מה שהעבירו לי בילדותי - את אהבת התורה היוקדת שלאורה פסעו היהודים לאורך כל הדורות. אי אפשר בטור קצר אחד להסביר מהי התורה שלמענה אנשים מסרו את נפשם וגופם, כאשר קמו לה מתנכלים מקרב הגויים, שאסרו ללמוד ולקיים מצוות. מהי התורה שלאורה רבים מהעם פסעו ופוסעים בכל הדורות. העם היהודי והתורה היו כרוכים זה בזה מאז מתן תורה לפני שלושת אלפים שנה. כאישה לבעל עובד, אבל קובע עיתים לתורה ואוהב תורה, אני רוצה לדבר רק על היחס לתורה, גם במשפחות כמו שלנו, שמפרנסים ויחד עם זאת מחנכים לאהבת התורה, לערך העליון של לימוד תורה, ערך שחינכו לו בכל הדורות, גם אם עבדו ולא רק למדו תורה כל היום. התורה אינה ניתנת למיקוח! בזכותה אנחנו בכלל עם!
ערב חג השבועות. לצד עוגות הגבינה הנימוחות, הפרחים שיקשטו את השולחנות, הילדים שילבשו חג - אני נושאת תפילה בלב. תפילה לאחדות עם ישראל. שנאהב זה את זה כמו שכתוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך", שנמשיך להיות אחים אוהבים ונגשר על חילוקי הדעות. הלוואי ונזכה.
חג שמח!
