כשגיא נולד היה לי ברור שאני נשאר בבית בימים שאחרי הלידה. בכלל לא היה לי ספק שהבוס שלי אמור לאשר לי חופש כשנולד לי ילד. הייתי תמים. הרי רק לאחרונה סבא שלי נפטר וידעתי שכשקרוב משפחה מדרגה ראשונה נפטר - אתה רשאי לקחת ימי חופשה, אז בטח ובטח כשמישהו חדש נכנס. מאוד מהר הבהירו לי בסביבה שכדאי שארד מהענן שאני רוכב עליו כי לא מגיע לי שום דבר. אז מה אם נולד לי ילד?
כמה ימים ועל חשבון מי?
והנה, לאחרונה התבשרנו על הצעת חוק חדשה שתאפשר גם לאבות לקחת חופשונת לידה קצרה. 8 ימים. זה הכל. וגם הם, לא בתשלום של המדינה. ובכל זאת. התחלה. התחלה לתפיסה של הגבר כהורה, כבעל משמעות בתפקיד הזה, כחלק מהמשפחה. סוף סוף איזו גושפנקא בתוך המערכת החקיקתית של מדינת ישראל, שאומרת "הי, אנחנו מכירים בכך שיש לילד שלך שני הורים".
ואז, לפני חודש, התבשרנו גם על טרפודה. יו"ר ועדת העבודה של הכנסת חיים כץ, דחה את ההצבעה לקריאה ראשונה על הצעת החוק וטען כי "המדינה שוב לארג'ית על חשבון המעסיקים".
אחרי שקראנו את הפרוטוקולים של הוועדה, הבנו כי בין חברי פרלמנט האבות ישנם חילוקי דעות לגבי אופן יישום החוק ואופן התשלום על החוק (שכרגע שלושה ימים מתוכו מושתים על המעסיק), אך היה קונצזוס גמור בין כל כותבי הפרלמנט בשני נושאים:
- כולנו מסכימים שחופשת אבהות לאחר לידה היא עניין הכרחי.
- כולנו היינו בשוק מהאופן ומהשפה בה מתנהלות וועדות בכנסת.
עם הלפטופ בחדר לידה
המצב כיום הוא כאמור הטלת קוביה. אין דין ואין דיין והכל תלוי בסוג המעסיק שנפלת עליו. "המעסיקים שלי נתנו לי יומיים חופשה על חשבונם אחרי לידה", מספר דוד שמעון. "זה מאוד נדיב מצדם, בהתחשב בעובדה שלפי החוק הם ממש לא חייבים (החוק מדבר על ימי מחלה, 24 שעות לאחר הלידה). למזלי אני עוסק בתחום מבוקש ובעל תנאי העסקה טובים. בלידה הראשונה, אני מתבייש לומר שהכנסתי את הלפטופ של העבודה לחדר הלידה. לא ברור לי מה חשבתי לעצמי. זמן הלידה צריך להיות כמו יום שבת. שיתהפך העולם, אם זה לא עניין של חיים ומוות – העבודה יכולה לחכות. אין צורך לומר שחזרתי לעבוד יום לאחר הלידה".
למזלנו ולשמחתנו, יותר ויותר מעסיקים מתחילים להבין את משמעותו של האב במשפחה המתפתחת. "שמונה ימים אחרי שרועי נולד קיבלתי מסרון מהמנהל שלי, ששאל אותי באיזו שעה אני מגיע", מספר טל חן. "כתבתי לו בחזרה שאני לא אגיע, כי יש לבן שלי יש ברית מילה ואני נשאר איתו. באותו שבוע הייתה לנו שיחה והמנהל הוריד לרגע את כובע המעסיק ודיבר איתי על האסימונים שנפלו לו אחרי אותו מסרון. לו בעצמו עדיין לא היו ילדים, אבל הוא חשב על כל האנשים הקרובים לו שהם הורים לילדים קטנים והבין איך הדבר הזה משנה את החיים".
אבל לצערנו, דווקא זה הופך את הצעת החוק הזו לכזו שנראית מיותרת. "הצעת החוק הזאת סומנה כפופוליסטית מתחילתה", מסביר ברק שטרית. "זו הצעת חוק שלכאורה אין לה סיבה, שהרי כל מעסיק יתן לאב מספר ימי חופש לבלות עם ילדו שאך נולד ועם אישתו שמתאוששת. אך לא כך הדבר. כנראה שבמדינת ישראל 2014 צריך חוק שיאפשר לאבות לקחת 'חופשת לידה'".
למה בעצם מעלים את החוק שוב לדיון?
לחה"כ תמר זנדברג הדבר היה ברור כשמש – אבות צריכים להיות עם ילדיהם בימים שלאחר הלידה. הצעת החוק שלה עברה את ועדת השרים לחקיקה בתרועה גדולה. ועדת השרים לחקיקה היא למעשה זו הקובעת את המדיניות, את האג'נדה המדינית של ישראל. אם עברנו את זה, אנחנו כנראה במסלול המהיר. אבל, כנראה שלא.
אחרי שהצעת החוק עברה גם קריאה ראשונה, היא צריכה לטייל בין ועדות הכנסת השונות ולבחון את ההשלכות שלה על אספקטים שונים. שם היא פגשה את חיים כץ, יו"ר ועדת הרווחה ואת מיקי רוזנטל, ח"כ בהווה, בולדוזר לשעבר. שני היחידים מתוך 11 חברי הועדה שנאותו להגיע לדיון. השניים ניסו להבין מדוע על המעסיק לשלם. גם אנחנו.
"אז יגידו, 'אבל זה על חשבון ימי המחלה. אסור לו להיות חולה?'" טוען לטובת המעסיקים אשר יזדי. "'והימים הראשונים זו בכלל חופשה שנתית…' מותר לו להיות חולה, אבל הוא לא חולה. במגזר הפרטי ימי המחלה הם שנתיים. אם עובד לא חולה הוא פשוט צריך לבוא לעבוד. כמו שאמר חיים כץ: 'קח הכל על חשבונך. אני לא מממן אותך. למה? כי אני נותן לך 300 מתנה לברית ולא 3000 שקל'".
"אז אמנם ח"כ כץ ועו"ד סודאי (נציגת לשכות המסחר שנכחה בדיון) מייצגים כאן את המגזר העסקי ה'כבד' ולא את העסקים הקטנים (ושלא ישקרו לכם. לרגע לא אכפת להם מהעסקים הקטנים האלו. בטוח לא לגברת סודאי), אבל בבוטות שלהם ותאבת הבצע שלהם הם מרימים את בעיית העסקים הקטנים".
ואי אפשר שלא להסכים עם אשר. יש כאן בעיתיות; בעייתיות שתפקיד הממשלה לפתור תוך קביעת המדיניות בה היא חפצה. רגע. אבל הממשלה כבר עשתה זאת בוועדת השרים לחקיקה, לא? אז מדוע הנושא נידון שוב בועדה זו? את אותה תמיהה הביעה זנדברג ובצדק.
מתי כן נותנים לנו חופש?
אבל אנחנו רוצים להביע דווקא תמיהה אחרת לגמרי. הרי היא – אותה ועדה בדיוק, אישרה פעם אחר פעם שימוש בימי מחלה למען מטרות בהן העובד אינו חולה. רוצים דוגמאות? הנה:
- בפרוטוקול 172 מאשרת הועדה תיקון המאפשר שימוש בימי מחלה נוספים לטיפול בהורים חולים.
- בפרוטוקול 103 אישרה הועדה ימי מחלה נוספים לטיפול בילדים בעלי מוגבלויות.
- ואולי השיא, בפרוטוקול 162 מאשרת הועדה שני סבבים של טיפולי פוריות על חשבון ימי מחלה אצל כל מעסיק.
לפני שאתם מתחילים להתמרמר, אנחנו כמוכם חושבים שכל שלושת התיקונים האלו חשובים ומשמעותיים לאין שעור. נהדר שהועדה אישרה אותם. אבל למה אותם כן ואת האבהוּת לא?
"עיקר הדיון בוועדה נסוב על עלות ימי החופשה והמחלה האלה ומי משלם אותם", מתקצר עבורנו אילן שיינפלד. "לדברי תמר זנדברג, שבדיון זה עוד דיברה על שמונה ימים בלבד, הם אינם משולמים על ידי הביטוח הלאומי (דהיינו, המדינה) והם לא משולמים כאקסטרה על ידי אף מעסיק או מעסיקה. הימים נחלקים כך - שלושה ימי חופשה על חשבון החופשה השנתית של העובד ועוד חמישה ימי מחלה בתשלום. יו"ר הוועדה התנגד, מפני שאת חמשת ימי המחלה בתשלום משלם המעסיק. אחרי דיון ארוך בדבר העלות של ימי ההיעדרות האלה ועל מי תיפול, שלח יו"ר הוועדה את מציעת החוק להתדיין בעניין עם איגוד התעשיינים ועם המעסיקים".
אבא בעבודה, אמא עם הילדים
"דווקא כשח"כ זנדברג מבקשת לאפשר לאבות להיות בבית כמה ימים עם הילדים שלהם, שזה עתה נולדו - תקופה סוערת, מבלבלת, קשה וחשובה מאוד לגיבוש התא המשפחתי", מתעצבן יובל אדם. "שמים לה מקלות בגלגלים ושולחים אותה לבקש אישור מאיגוד המעסיקים, ארגון שאין לו כל אינטרס לאפשר דבר כזה. התגובה המיידית שלי היא לשאול מדוע בנושאים אחרים נותנים חופש ועל האפשרות של אבות לקחת חלק באירוע כה חשוב בחיי המשפחה, עושים בעיות. התשובה המתבקשת היא שעדיין בראשם של העוסקים בדבר, אבא הולך לעבודה ואמא נשארת בבית ומטפלת בילדים".
וככל הנראה זו הסיבה. כאשר מגיעה אישה המבקשת לאשר לה, על חשבון המעסיק, אין ספור ימי מחלה, בכדי שתוכל לגשת לטיפולי הפוריות, אימהותה נלקחת בחשבון כחלק בלתי נפרד מהאישיות שלה, מהתפקיד שלה בחיים. כאשר מגיע גבר המבקש אישור לצאת לחמישה ימי מחלה, בממוצע שלוש פעמים בערך לאורך תקופת עבודה של ארבעים ושבע שנים, איך שהוא, אנחנו שוכחים שלהיות הורה ממין זכר זה חשוב באותה מידה בדיוק. או כמו שהיטיב לבטא זאת עומר להט, "למה אנחנו נחשבים פחות? למה אנחנו סוג ב'? למה אנחנו האבות נתונים לחסדי המעסיקים שלנו? זה לא שזה קורה כל יום או כל שנה, באמת פעם ב… וגג 3 פעמים בממוצע. מה הביג דיל?"
כל הפוסטים של השבוע:
- הפוסט שאם הייתי יכול להכניס את כולו, הייתי: ברק שיטרית - חופשת לידה לאבות .
- הזווית ההייטקיסטית (טוב, פרסומאית): טל חן - ימי שבתא .
- הזווית המציאותית: דוד שמעון - אבאל'ה, נולד לך? מזל טוב! עכשיו תחזור לעבודה!
- זווית המעסיק: אשר יזדי - חופשת אבהות - מי משלם על זה?
- הזווית הגאה: אילן שיינפלד - אבא ברווז, אמא אווזה .
- הזווית הרגשנית: עומר להט - ללכת לעבודה עם הצמיד על היד .
- הזווית התמימה: יובל אדם - כמעט הייתה פה חופשת לידה לאבות. לשבוע. כמעט.
- הזווית העצבנית: אליסף יעקב - למה חברי כנסת לא רוצים שאבות יהיה עם התינוקות?!
- תמליל פרוטוקול הועדה: כפיר לב סיני - איך הצעת חוק מצויינת נופלת
.
