בשנים האחרונות, כמו מתוך קופסת פלאים, חלים תחת עינינו, הלא מספיק משתאות, שינויים חשובים ומרחיקי לכת בתוך הציבור החרדי, שעתידים לשנות את פני ההיסטוריה הנשית.

רשמו לעצמכם את התאריך הזה, שבו נכתבה מחאת העיתונאיות החרדיות. במכתב שהן פרסמו בפורטל אונלייף, הן יוצאות נגד הנוהג בחברה החרדית לדאוג שנשים לא יחתמו בשמן, אלא ישתמשו בשם בדוי. כלומר, אם הן כותבות על בישולים או חיתולים, הן יכולות לכתוב בשמן, אבל, כפי שהן מספרות במכתב, "נשים שכן מביעות דעה או מפרשנות פוליטיקה, כותבות זאת תחת שמות עט גבריים או בשם נטול מגדר, תחת הצנעת שמן הפרטי. רוב הנשים משתפות פעולה, הגם שחלקן עושה זאת תחת אילוץ פרנסה ובלית ברירה".

אייטם חדשותי? כתבי בשם אחר

שינוי גדול קורה שם, בחברה החרדית בשנים האחרונות. כשעזבתי את הקהילה לבד, עם תינוק על יד אחת, ילדה קטנה אוחזת בשניה ומזוודה אחת, נשים שם עדיין הלכו כפופות תחת מטה הגבריות המנצח ולמרות שאין חולק על החשיבוּת של כשרונן ודעותיהן, היו הדברים כפי שתוארו במכתבן - התעלמות מוחלטת מנשיותן או זריקת שיירים בלתי מחייבים של קרדיט עלוב פה ושם.

יש לי וידוי. גם אני הייתי כתבת חרדית לתקופת מה (בין לבין חילטרתי כברווז מתנפח ועשיתי שני ילדים נעימים). במגזין האמהוּת הרשו לי להשתמש בשמי הנשי, אבל ברגע שהיה אייטם חדשותי הכי קטן, מילותיי התפרסמו תחת שם של גבר.

זה עוד כלום, אגב. נסו לראות פעם סרט עלילתי חרדי. הפתעה: אין שם נשים! אין שם בנות! כאשר אמא אומרת משהו לילד שלה, שומעים קול גברי מדובב והמסרטה נחה על זכוכית מחוסמת, שמאחוריה ניצבת צללית אפורה, ספק של רוח רפאים, ספק של תנין בגמלאות, שאמורה לייצג את האם בצניעות הראוייה.

לא עוד!

החרדיות החדשות הן נשים חזקות, הן נשים אחרות. עובר עליהן תהליך המקביל לתהליך דומה שקורה במגזר ושמו "החרדים המודרנים". הן מבינות שאין שום משהו בלתי צנוע בכך ששם אישה יופיע תחת דעותיה ומילותיה, שיחצוב בסלע את העובדה שיש לה קול משלה.

עד לפני כמה שנים, להיות חרדי מודרני, עניין הכולל שמירת מצוות באדיקות וחיים על פי כל כללי ההלכה, היה מעמד מאוד בעייתי, כי ה"מודרניות" של אותו ציבור התבטאה בפתיחוּת מסוימת, לימודים אקדמיים (רח"ל), לפעמים צבא, ביגוד שכבר לא מזכיר לוויות באנטרקטיקה ואללי, היו גם גברים שלבשו חולצות של קסטרו.

תגובת המגזר האדוק כלפי אותם אנשים שכל פשעם היה התנהלות קצת יותר שפויה, בלי שעברו אפילו עבירה אחת, היתה דחייה מוחלטת. דחייה של החרדים המודרניים מבתי הכנסת, דחייה של ילדיהם ממוסדות הלימוד המקובלים והכפשת שמם ושם נשותיהם בתוך הקהילה.

ואז אמרו אותם חרדים לא עוד. אם מוסדות החינוך שלכם אינם מסוגלים לקבל ילדים זכים שכל פשעם הוא שלאבא יש חולצה כתומה ואייפון, הבה נפתח מוסדות משלנו, קהילה משלנו, נורמה קבוצתית חדשה ובועטת, שמשלבת את כל הטוב, היופי והתמימות של פעם, עם הצורך לחיות, להתפרנס, לחנך ולחיות, היום.

מאותן נשים תבוא הישועה

ניתן לראות תהליכי התפתחות דומים במקומות נוספים בציבור החרדי. ההמון כבר איננו שותק וממורמר או עסוק בריבי רבנים וסילודי בחירות ומעיכת פשקווילים של החסידות המתחרה. ממש לא. כאן מתחת לעיננו צץ המון סולידי, שפוי, שמשתדל שאמונותיו ואורח חייו לא יפגעו באחרים יותר, כפי שהיה קורה בציבור החרדי עד כה.

ומכאן אני אומרת, תבוא הישועה. מתוך אותן נשים שאני מעריצה ומכבדת ואף יש לי שיג ושיח עמן, כי הכח הנשי אינו זר לי. הוא סתם התחבא מאחורי מהויות גבריות ריקות מתוכן. מפתיע, מטורף, מרגש והנה זה קרה. הן כבר לא מכרכרות בשביסים כסבותיהן במשעולי פולין. יש חרדיות אחרות. יש חרדיוּת אחרת!

ייקח זמן רב לעכל את זה. אותן נשים שכתבו בעילום שם לא בהכרח תחשופנה את עצמן בגלוי. אותם חרדים מודרנים לא בשנייה יפילו מעליהן את כל דורשי דיבתם ויקבלו את הכבוד הראוי. עוד ארוכה הדרך. התהליך מסובך מאוד והמחיר החברתי יהיה לא קל ולא פשוט, אבל זה קורה.

ועכשיו אני מבקשת מהן להרים את הכפפה לשלב הבא: כל מילה שעיתונאי / עיתונאית חרדית כותבים, עוברת בדיקה מדוקדקת של וועדת רבנים, הבודקת האם העניין חינוכי, נאות, מקובל, לא מרעים אף פלג ציבורי, מתאים לדקדוקי ההלכה וכו'. הוועדה, כמה מפתיע, מורכבת רק מגברים. כאילו שהם היחידים שבזקניהם ואנפילאותיהם בנו להם בית מקדש מעט של חינוך הדור, מקדש שבו לאותן נשים כואבות עדיין אין דריסת רגל.