לפעמים סיפור הוא רק תירוץ לשחק

ספרי ילדים מעניקים לנו כהורים הזדמנות להתחבר לעולמם הרגשי של ילדינו. בעבודתי הטיפולית עם ילדים, אני מגלה בכל פעם מחדש שספרי ילדים הם כלי מהנה וגם אפקטיבי ולמעשה זהו ערוץ ישיר ללבם של הילדים. בעבודתי עם הורים אני מוצאת שספרי ילדים הם משהו שתמיד נעים להורה להיזכר בחוויותיו כילד שהקריאו לו סיפור והם גם מאפשרים להורה להתחבר באופן בלתי אמצעי למה שמעסיק את הילד והילד - בהתאמה - נענה בשמחה לזמן עם אבא-אמא.

מקריאים ומשחקים

אחד הנושאים שעולים מתוך ספרי ילדים רבים הוא נושא המשחק. הקראת סיפור היא הזדמנות נהדרת למשחק משותף הורה-ילד. למשל, לפני מספר שנים יצא בהוצאה מחודשת הסיפור הקלאסי "סבתא בישלה דייסה" ולטקסט המוכר נוספה בובת דגדוגים, שאפשר "לטייל" איתה על גופו של הילד, בחיפוש אחר הדייסה.

עוד דוגמא לסיפור-משחק היא הספר הישן והטוב "תירס חם": מעבר להקראה היבשה, הסיפור המחורז הזה ממש מזמין את ההורה והילד לעשות תזמורת מאמצעים פשוטים כמו סיר וכפית ואפילו תהלוכה מאולתרת בבית ולשיר יחד עם הילדים שהולכים לחפש אחרי הצהוב המתוק "בים בם בם, תירס חם. תירס חם, בים בם בם".

בספר המתוק "ההר דיגי דיגי" (מאת נעמי בן גור) מזמינה הילדה גן-יה את אמא למשחק על ידי זה שהיא מסתתרת מתחת לשמיכה. אמא של גן-יה נענית להזמנה ומצטרפת בחדווה לעולם הדימיוני שבו בחדר של גן-יה צמח לו הר. המשחק מאפשר לגן-יה להפוך לרואה ואינה נראית ולאמא לחפש אחריה ובסופו של המשחק גן-יה מחליטה באיזה עיתוי להיחשף ו"לגלות" לאמא המופתעת שההר החמוד הוא בעצם ילדה בעלת דמיון. קל "לשחק" את הסיפור הזה בחדר הילדים, שכן הוא מצריך רק אמא, ילדה ושמיכה והנסיון שלי מגלה שאין ילד בגיל הרך שלא ייענה למשחק "קוקו" משוכלל שכזה.

משחקים מתחת לשמיכה: ההר דיגי דיגי

שחקו איתם - זה חשוב

למעשה, כמעט כל ספר ילדים פשוט אפשר להמחיז בבית ולהפוך מהקראה פאסיבית למשחק מהנה. מעבר להנאה הצרופה שמסב המשחק, יש למשחק חשיבות גדולה בהתפתחות ילדים. משחק הוא דרך נהדרת לתקשר, בין הורים ילדים וגם בין ילדים לבין עצמם. למעשה, המשחק הוא הדרך – ב-ה' הידיעה – המוצלחת ביותר עבור ילדים לתקשר ולהתפתח.

במאה ה-19 נהגו לחשוב שילדים הם בעצם מבוגרים קטנים (אפשר לקרוא על כך בספריו של צ'ארלס דיקנס). מאז, התפתחו מדעי החברה והפסיכולוגיה וכיום מבינים שלילדים צרכים שונים מאשר למבוגרים. משחקי ילדים ממלאים חלק גדול מהצרכים האלה.

כל גיל והמשחק שלו

המשחק שמתואר בספר "הר דיגי דיגי" הוא בעצם משחק מחבואים, שבכל גיל הילד מפיק ממנו משהו אחר:

בגילאי שנה ואילך, הילד בודק האם גם כאשר משהו או מישהו מסתתר, הוא ממשיך להתקיים (מה שמכונה "קביעות האובייקט"). המשחק ב"קוקו" בגיל הזה הוא בעצם גרסא מאוד פשוטה של משחק המחבואים.

בגילאי הגן, הילדים אוהבים להתחבא ולהתגלות ובכך לשלוט על המציאות ולהחליט מתי לחשוף את עצמם ולהפתיע את הסביבה.

לקראת גיל בית הספר, ילדים משחקים מחבואים על מנת לאתגר את עצמם ולבדוק מה היכולת שלהם להסתתר כל כך טוב, כך שמי שמחפש אותם לא יוכל למצוא אותם.

המשחק כאמצעי רגשי

בכל שלבי הילדות, משחק משמש כאמצעי להתמודדות עם אתגרים רגשיים. דברים שקשה לילד להתמודד איתם באופן ישיר בעולם המציאותי, זוכים להתייחסות ועיבוד רגשי כשהם באים לידי ביטוי בעולם המשחק. הנה שתי דוגמאות לשימוש במשחק על מנת להתמודד עם קשיים רגשיים:

מימוש פנטזיות: במשחק הילד יכול לממש פנטזיות שבעולם המציאות לא יכולות להתקיים (להביע על הבובה תוקפנות שהוא מרגיש כלפי אחיו הקטן או להבדיל, לשחק בתפקיד המלך כשבגן הוא מרגיש חלש).

התגברות על פחדים: ילד שפוחד מבדיקה רפואית יכול במשחק להפוך את התפקידים ולשחק את הרופא ובכך להתמודד עם החרדה.

ביטוי רגשות שליליים: ילד צייתן וממושמע יכול במשחק להרשות לעצמו להיות "ילד רע" שלא שומר על הכללים, מבלי להסתכן בכך שיזכה בסנקציות מענישות או בכעס מצד הוריו או הגננת שלו.

באופן כללי יותר, במשחקי תפקידים הילד שולט במצב ובאחרים ומתיר את כל המגבלות והאיסורים שחלים עליו בעולם המציאותי.

מעבר לכך, גם יחסיו של הילד עם הוריו נתרמים בעת משחק – משחק משותף מאפשר זמן איכות ביחד ואילו ילד המשחק בעצמו בקרבת הוריו, קשוב חלק גדול מהזמן לתגובה ולהתלהבות שלהם מהמעשים שלו.

המשחק ככלי ללמידה חברתית

משחק חברתי, שבו מתנסים ילדים החל מגיל שנתיים-שלוש, מסייע לילד להבין את מקומו בסולם החברתי. משחקים הם למעשה הדרך של ילדים לקבוע היררכיה חברתית ולסמן לכל ילד בקבוצה מה מקומו ומה מצופה ממנו (למשל, כשילד דומיננטי מחלק תפקידים במשחק משותף, הוא מעביר בכך את המסר החברתי שהילדים מחכים לשמוע ממנו). מאידך, במשחק, ילדים יכולים גם לשנות את מקומם החברתי ולאפשר לעצמם לבחור מי הם יהיו (החזק יכול לשחק תינוק ולשחרר מעצמו את תפקיד המחליט; הדחויה יכולה לשחק נסיכה ובכך להרגיש אהודה יותר).

בנוסף, דרך המשחק, הילד מפנים נורמות חברתיות ומשפר את כישוריו החברתיים (ניהול מו"מ, שכנוע, ניצחון, הפסד, ציות לחוקים, פשרה, גילוי סבלנות, קשירת קשרים חברתיים וכו').

המשחק ככלי ללמידה קוגניטיבית

מעבר לערך החברתי והרגשי של המשחק, הוא מזמן לילדים הזדמנויות לחוויות חדשות ומתוך כך גם ללמידה. ילדים נוטים להשתמש במשחק ככלי לימודי במובן הפשוט של המילה ולרכוש ידע אודות גודל, צבע וצורה (למשל, במשחק קוביות) ולשכלל מיומנויות גופניות (למשל, לשפר את הריצה במשחק תופסת ולחזק את התיאום עין-יד במשחק בבצק).

למשחק השפעה מכרעת על התפתחותם הרגשית, החברתית, המוטורית והקוגניטיבית של ילדים. בעולם התחרותי שבו אנו חיים, הורים מחפשים לפעמים כיצד ניתן לרתום את הילד למשימות שיפתחו אותו ושוכחים שבמשחק הוא למעשה רוכש את אותן מיומנויות בדיוק.

ספרים שמעודדים משחק משותף תוך כדי הקראה:

לגילאי שנה וחצי עד שנתיים

• סבתא בישלה דייסה (שירי צוק): הסיפור הקלאסי והפשוט בעיבוד מוצלח וחוויתי, שכולל גם בובת דגדוגים.
  

לגילאי שנתיים עד שלוש

• מי ראה את איילת? (רינת הופר): הילדה איילת, המוכרת לילדים מהספר איילת מטיילת, מתחבאת בכל דף במקום אחר ומזמינה את ההורה והילד להשתתף במשחק המחבואים שלה.
• תירס חם (מרים רות): הסיפור הפשוט והמחורז יכול להפוך לתזמורת של ממש, בשימוש בכלי נגינה או בסתם סירים, מחבתות, כפיות ושאר אביזרי מטבח.
  

לגילאי שלוש עד ארבע

הבית של יעל (מרים רות): באמצעים פשוטים אפשר להמחיז את הסיפור המיתולוגי בבית.

• שלומית גרוס-גל, עובדת סוציאלית קלינית, מומחית בתחום הילד והנוער, מטפלת בהורים ובילדים. לאתר הבית של שלומית . למייל .