כל הדרך לים המלח שתקנו. ראיתי את הכעס בעיניו והייתי כל כך מדוכדכת, עד שאפילו לא ניסיתי לפייס אותו. רק לפני חצי שעה הוא ביקש לסובב את ההגה ולחזור הביתה.

"אנחנו לא מבטלים את החופשה הזאת!" הודעתי עם דמעות בעיניים. שבועות ארוכים חיכיתי ליומיים האלה ובזמנים של לחץ ועומס עם הילדים ועם העבודה, דמיינתי את המלון המרגיע, את המים הבריאים, את המסאז' המפנק.

"סעי לבד", הוא הציע לי וראיתי איך הוא פגוע ממני.

להיות ביחד, אבל לבד

הוויכוח הסוער פרץ באשמתו של מרפי. כן, הוא התערב לנו בחיים. רק שמע שאנחנו מאושרים ומתכננים יחד חופשה זוגית והחליט לגרום למריבה בינינו. אל תשאלו אותי על מה נסוב הוויכוח וכיצד הוא התחיל ומה היתה העילה, שכן נכון לרגע זה, מרפי נטל ממני את שרביט הזיכרון. אני רק יכולה לספר לכם שהוויכוח היה מאותם וויכוחים שמתחילים בכעס והופכים לשקט עמוק ונורא, כזה שמסבך את החוטים ולא נותן למצב להסתיים. נסענו ושתקנו.

השמש נטתה לשקוע, הנוף המשכר רק הדגיש את קווי המתאר של המצב העגום. נוסעים לחופשה עם מצב רוח מדוכדך וטעון. שילוב קטלני. הטלפון שלי צלצל. עניתי, מנסה לשוות לקולי עליזות מעושה. "אנחנו בדרך לחופשה שתכננתי כבר הרבה זמן למלון פרימה ספא קלאב, אשר למרגלות ים המלח. נכון, שמעתי שמדהים שם... הילדים מסודרים, הכל טוב. אז נדבר בענייני עבודה בפעם אחרת. בטח, איזה כיף. בוודאי שנהנה!"

סגרתי את הטלפון באנחה והסתכלתי על עצמנו: זוג בדרך לחופשה. תיק גדול ארוז. אפילו קניתי לו מתנה קטנה לדרך, צעיף מחמם, אבל לא נמצאה הדקה המתאימה להעניק לו אותה. שנינו עם פנים זועפות ומבט אומלל בעיניים.

"איך יוצאים לבד לחופשה זוגית? להיות ביחד, אבל לבד - קמפיין פרסומי חדש? חנינו באואזיס, בוטיק ספא יפהפה, היינו ביחד, אבל לבד. לא דיברנו.

תה צמחים ותפוחים

כשמנהלת המקום מאירת הפנים והמקסימה קיבלה את פנינו, דיברנו ביחד, הזוג המושלם, רגע לאחר שנטלנו את המפתחות, חזרנו לשתיקה. קבעתי לי מסאז' וירדתי לבד. הרגשתי שזו החופשה הזוגית הכי מוזרה שהייתה לי אי פעם.

מי הגופרית הרגיעו כל נים אצלי ועליתי ללובי מאוששת יותר. הוא הניח לי על השולחן תה צמחים, ולא יכולתי שלא לחייך. הוא זכר שאני אוהבת עלים ירוקים חמים ורותחים. וכשעליתי לחדר, זכרתי להעלות לו את התפוחים שהוא אוהב. רבצתי על המיטה ושיחזרתי כמה כמהנו שנינו לצאת לחופשה זוגית מהנה. אנחנו מתכננים אותה למעלה מחצי שנה.

בחופש הגדול - אי אפשר. הילדים דורשים תעסוקה סביב השעון. אחר כך התחילו הלימודים וטרם התאוששנו. ואז נחתו עלינו החגים ואחרי החגים – הזמן העמוס עם כל המטלות שדחינו ל"אחרי החגים" והעבודה התובענית והטובענית של שנינו. ובתוך כל הטירוף הזה, ישבתי וחישבתי וחלמתי על יומיים חופשה זוגית. יומיים! זהו, זה מה שביקשתי. יומיים של התנתקות אמיתית. לא עבודה ולא נסיעה לכנס. סתם חופשה שפחות או יותר עושים בה כלום. וכאילו מלאך הבקשות לקח את הבקשה שלי והחליט להיענות לה. קיבלתי טלפון מחברה שסיפרה לי בהתלהבות על חופשה מדהימה ללא ילדים, שאליה יצאה עם בעלה.

"את קולטת? הרגשנו בחזרה כמו בירח דבש. מסאז'ים, מוזיקה, רוגע, תה צמחים ואוכל בריא, חלום של פינוק והמון כוח להמשך. שעות העבודה הרבות שלי מול המחשב אותתו לי שהגב שלי תפוס וגם הצוואר והראש. מוחי עסוק כל היום באלף עיסוקים וטרדות... זהו, קובעים ודי.

בדקתי מה התאריכים המתאימים ביותר להיעדר מהעבודה וגם הפרטנר עשה זאת.

"סוף סוף ניפגש?" צחקתי איתו. וחיכיתי.

מוזר, אבל דווקא השקט שנוצר, נתן לי את המרחב, את הספייס לחשבון נפש, מה אני רוצה, למה אני מצפה. מהר מאוד החלפנו שנינו את השקט הטעון בשקט מבורך, כי כשאתה נמצא במקום קסום שכזה, אינך יכול להישאר אדיש ולתת למשהו חיצוני לקלקל אותו. גם אם החופשה התחילה ברגל שמאל, פתאום הרגשנו שזו הייתה החופשה הכי קסומה בעולם, כי חזרנו בהשלמה מלאה.

גילוי נאות: הכותבת היתה אורחת מלון פרימה ספא קלאב.