הפלות בסל הבריאות: זכות בחירה לנשים או חוק להפסקת חיים?

אתמול, דקות ספורות לפני שהחלה שנת 2014, קראתי את הטור של מלי גרין: הפלות בסל הבריאות: "חוק חדש למניעת חיים". בתור בחורה צעירה ומחנכת במערכת החינוך העל יסודית, הזדעזעתי לחלוטין מדבריה, אשר נראים לא מתאימים לתקופה בה אנו חיים ומעידים על צרות מחשבה במקרה הטוב ועל עמדות חשוכות במקרה המציאותי.

לאחר שנרגעתי מהכעס שהלך והתפשט לי בבטן (שלא לומר, ברחם), נזכרתי ב-י', חברתי האהובה שנכנסה להריון כשהיתה בת 16 ועשרה חודשים, במערכת יחסים אלימה ומורכבת. למרות שהשתמשה באמצעי מניעה, נפלו עליה השמיים באמצע החופש הגדול. במקום לצאת לטיול באילת, מצאה עצמה תוך יממה בוועדה רפואית, אשר אישרה לה ביצוע הפלה; יממה נוספת והיא חזרה לביתה, כואבת ומבולבלת - אבל עדיין נערה שעומדת להתחיל את כיתה י"א, ממש כמוני. היום היא בוגרת תואר ראשון ובדרך לשני, נשואה ואם לתינוק מקסים, שבא מאהבה ובזמן הנכון.

אילו היה כל הסיפור מתרחש חודשיים קדימה, סופו היה אחר לחלוטין. מדינת ישראל הייתה מחייבת אותה ללדת את התינוק. היא הייתה נאלצת להפסיק את לימודיה בתיכון, כנראה נישאת לבחור אלים ופרמיטיבי ומי יודע באיזו כותרת הייתה מככבת בעיתון.

חשיבה כלכלית-חברתית ארוכת טווח

מלי גרין לא מצליחה להבין איך אישה מרצונה החופשי תבצע הפלה של עובר בריא. אולי זה קשור לתקציב האדיר שמשקיעה מדינת ישראל במגזר אליו משתייכת גרין. זהו תקציב שמאפשר לה לגדל בנחת 11 ילדים (בעולם שבו משאבי כדוה"א הולכים ומצטמצמים, זו נראית בעיני חמדנות, אבל כמו שאמר מיכאל אנדה - זהו סיפור אחר שיסופר בפעם אחרת), אבל שיקולים כלכליים בהחלט מטים את הכף לטובת תכנון ילודה מחושב. ומה לגבי מצב רגשי מורכב, הסביבה בה חיה האישה, תוכניותיה העתידיות? העובר עוד לא חי. הבחורה הצעירה כן. חייה הקיימים חשובים יותר בעיני מאשר חייו המדומיינים של עובר, כאשר הוא עדיין מצבור תאים ותו לא.

גרין מכנה את החוק החדש "חוק למניעת חיים". היא מתייחסת להחלטת ועדת סל התרופות, אשר אישרה מימון לביצוע הפסקות הריון עבור נשים בנות 20 עד 33, דרך הוועדות להפסקת הריון הפועלות בבתי החולים. הנשים אשר להן יאושר המימון הן שעומדות בקריטריונים על פי חוק: הריון מחוץ לנישואין או נשים שההריון עלול לסכן את בריאותן הנפשית (עבור מקרים אחרים כמו מומים גופניים בעובר ניתן כבר כיום מימון ציבורי). יש בכך חשיבה כלכלית-חברתית ארוכת טווח, שכן אישה שאין ביכולתה לממן הפסקת הריון, וודאי שתסבול מקשיים כלכליים בגידול הילד - אשר כלכלתו תהפוך לבעיה חברתית.

סכי העיניים שמציבים לה גדולי הדת של זמננו, מונעים מגרין להבין ולראות עד כמה היא טועה ומטעה, עד כמה מסוכנת הקביעה החד משמעית שלה ותמיכתה התמוהה בעמותת "אפרת" הבריונית.

גרין מסתמכת על דבריו של ד"ר שוסהיים, אדם אשר פועל למען אמונתו באופנים דורסניים, אשר באים על חשבון הנשים הפונות לעזרתו ולעזרת העמותה שלו. ד"ר שוסהיים זה טוען באמצעות גרין כי "האפשרות להפיל בקלות ובחינם, היא בעצם פרס לנשים רשלניות".

ברור אם כך, שד"ר שוסהיים לא מבין דבר וחצי דבר באורחות נשים. הפלה לעולם לא תהיה הליך שנעשה בקלות. מדובר בהחלטה קשה ובהליך רפואי כואב, לא משנה באם הדבר נעשה באמצעות כדורים או גרידה, אבל גם אם נניח את הנושא הפיזיולוגי בצד לרגע קט ונבדוק את מצב האישה בעיני המחוקק - נבין כי מדובר בהליך לא פשוט:

אם כן, נשים צעירות אשר נכנסו להריון, נאלצות לשקר באשר למצבן הבריאותי / נפשי, על מנת להשיג אוטונומיה על גופן שלהן וזה עוד מבלי להזכיר את נושא ההפלות הבלתי-חוקיות, אשר מסכנות את חיי הנשים הצעירות הפונות בצר להן למושיעים מפוקפקים.

מניפולציות רגשיות ומכבש לחצים

חשוב לקחת בחשבון כי נשים משכילות ובמצב כלכלי נוח, נוטות להימנע מלהיכנס לסטטיסטיקה הזאת. הן מכירות אמצעי מניעה ויש להן את הכסף לרכוש אותם. החוק החדש למעשה בא לטובת אוכלוסיות חלשות יותר: רווקות, צעירות, נטולות גב כלכלי, נשים מהמגזר החרדי והערבי ולמעשה - באוכלוסיות כאלה, בהן הריון מחוץ לנישואין עשוי להוביל לנידוי חברתי או אף לפגיעה על רקע כבוד המשפחה, מדובר לא פחות מאשר בחוק להצלת חיים.

מובן שד"ר שוסהיים ועושי דברו חוששים מפני החוק החדש: יש בו עזרה אמיתית למי שזקוקות לה. ייתכן מאוד שכעת (בסילוק הגורם הכלכלי ממערך השיקולים) נשים רבות יותר תוכלנה לבצע הפסקת הריון ולא תיאלצנה לפנות לעמותת "אפרת", אשר משפיעה על שיקול דעתן באמצעים מפוקפקים של מניפולציות רגשיות ומכבש לחצים אדיר. לא חוכמה לפרוט על מיתרי נפשה של אישה (או אדם באשר הוא אדם) במצוקה רגשית; לא חוכמה לפרט מידע שקרי לגבי חיים שנוצרים מהרגע הראשון.

ואם במידע שקרי עסקינן - לפי תפיסת המקרא, אין נחשב עובר לבעל נשמה כלל (כך למשל בפרשת משפטים, שמות כ"א, 22-25), אלא לרכוש הבעל. רש"י, מגדולי חכמי ישראל לדורותיהם, דרש במסכת סנהדרין כי אין העובר נחשב לנפש (עד לרגע הלידה, כלומר - משיצא ראשו) וכי חיי האם קודמים לחיי העובר.

ובכן, אם נתייחס לכל הנושא בעיניים מאמינות - ערכו של מי ראוי יותר, מר שוסהיים או רש"י? לסיכום, החלטת וועדת סל הבריאות היא צעד חשוב ביותר, אך ראשוני. אין כל הגיון בכך שלמדינה יש זכות וטו על גופי כאדם פרטי. יש להמשיך לפעול לשינוי המדיניות ולאפשר לכל אישה להחליט על בסיס מצבה הסוציו-אקונומי והנפשי האם ברצונה להמשיך את ההריון או לא.

* הכותבת הינה בעלת תואר ראשון במקרא ובספרות.