לכל אחד, ולא משנה בן כמה הוא, יש את האריק איינשטיין שלו. את המקומות והרגעים שבהם אריק איינשטיין ליווה את חייו, כי נדמה שתמיד הוא היה כאן וגם תמיד יהיה.
כשאני חושבת על אריק איינשטיין, אני חושבת על אמא שלי, שתיבדל לחיים ארוכים.
אמא שלי עלתה לארץ בשנת 62 , כשהיא כבר יודעת עברית על בוריה ועם טעם מוסיקלי ברור מאד. איך שהיא פתחה לראשונה את הרדיו בארץ הקודש, היא שמעה את הזמר הגבוה עם הקול העמוק, התאהבה מיד וצירפה אותו לרשימת המוסיקאים האהובים עליה.
רשימת המוסיקאים האהובים על אמא הכילה ענקים וענקיות כמו אלה פיצ'ג'רלד, נינה סימון, אדית פיאף, ז'אק ברל, ז'ורז' ברסנס וכד', ולאמא לא היתה שום התלבטות לגבי צירופו של איינשטיין לרשימה. היה לה ברור שהוא עומד באותה שורה עם אותם ענקים.
לתוך המוסיקה הזאת נולדתי אני, 4 שנים מאוחר יותר. ובכל פעם שהתנגן שיר של איינשטיין ברדיו, אמא קפאה לכמה שניות, עצמה עיניים, נתנה לצלילים הראשונים לעטוף אותה ואז, או אז, נסוכה על פניה של אמי נהרה וחיוך קטנטן בצבץ מתוכם.
וזה לא משנה באיזה מצב היתה או במה עסקה באותו רגע: בתליית כביסה, במטבח, במתן עזרה בשיעורי בית, באמצע ויכוח עם אבי, או בשיחת טלפון, זה לא משנה. הכל נעצר לכמה שניות ואז המשיך אבל אחרת. שליו יותר, מפויס יותר.
מאוחר יותר, צירפה אמי לרשימה שלה גם את יהורם גאון ואת יוסי בנאי והרבה, הרבה יותר מאוחר גם את שלמה ארצי. לא היה פשוט לפני 30-40 שנה לנהל בית, לעבוד ולגדל 5 ילדים. ואני זוכרת את אמא שלי עסוקה תמיד, כמו דבורה עמלה, לטובת הבית, לטובת המשפחה, קמה ראשונה והולכת לישון אחרונה. והרגעים האלו שבהם הקשיבה לשירים של איינשטיין, היו כמו הפוגות באמצע שגרת יומה הטרודה.
אלו היו הרגעים שלה, לעצמה. רגעים שבהם לא היתה אמא של מישהו ולא אישה של מישהו, אלא בחורה צעירה בארץ חדשה, מלאה בתקוות ובחלומות.
אתמול כששמעתי על מותו בטרם עת, ישר חייגתי לאמא שלי. במקום 'הלו', היא ענתה 'רגע'. המתנתי מס' דקות. מסתבר שאמא כבר שמעה את הידיעה והיתה באמצע הדלקת נר ותפילה לעילוי נשמתו של הזמר שהכי חיבר אותה, כעולה חדשה, לארץ ישראל. אני שתקתי ואמא בכתה ולבסוף אמרה: 'את רואה? זאת הנשמה שלו שגרמה לכל מי שהקשיב לה להרגיש ישראלי. כי יש זמרים שכאשר רואים אותם, רואים את הנשמה שלהם, ואצל אריק לא רק רואים, אלא גם שומעים את הנשמה המיוחדת שלו ומרגישים- ישראל'.
אז האיינשטיין שלי הוא למעשה, אמא שלי...
וזה השיר שאיתו נרדמתי כ"כ הרבה לילות כילדה, כשקולה של אמי וקולו של איינשטיין ברקע:
