הורה לילד עם הפרעת קשב מהווה, מתוקף הנסיבות, "שחקן מרכזי" בסיכויו של הילד לצלוח את אתגרי בית הספר ולבנות חיים כבוגר עצמאי. הנסיבות מאלצות אותו להיכנס לעולם התוכן של הפרעת הקשב, להכיר את התופעה מקרוב ולגבש עמדות והתנהגויות מתוך חוויית ההתנסות שלו עם סיפור החיים של הילד. מתוך העושר ההתנסותי הזה ובאמצעות דיאלוג נכון עם בית הספר, יכול ההורה לסייע רבות לקידום השתלבותו והצלחתו של התלמיד בבית הספר. אחת הדרכים היא הסיוע שההורה יכול להגיש למורה ע"י ניהול הציפיות של המורה מהתלמיד, קרי מהילד שלו.

לא "כמו כולם"

בהכללה, תלמידים עם הפרעת קשב מתקשים בבית הספר. אין ספק בכך ויעידו על כך אינספור אנשים בוגרים, שבפרספקטיבה לאחור ומתוך מקום בוגר יותר ומודע, יכולים לתאר באופן מדויק את המלחמה שהם ניהלו עם עצמם ועם העולם בניסיון להיות "כמו כולם". הבוגרים מעידים שכתלמידים עם הפרעת קשב היה להם קשה ולעיתים כמעט בלתי אפשרי לעמוד בסטנדרטים הנדרשים מהם במערכת הבית ספרית. הם התקשו להקשיב בשיעור ולהתרכז במשימות, לעקוב אחר הוראות, להתמיד שעות ארוכות, לשבת בשקט, לנהוג באיפוק רגשי והתנהגות הולמת, לשמור על רצף של פעולות, להגיע בזמן לשיעור ועוד ועוד.

דרישות אלה אינן פשוטות עבור כלל התלמידים, אך בעלי הפרעות הקשב חווים תחושת סבל גדול ומתמשך, על רקע תסכול אדיר בין המאמץ שהם משקיעים (שבדרך כלל לא מוערך ע"י הסביבה) לבין התוצרים הנמוכים ללא פרופורציה.

"פוטנציאל לא מנוצל"

המורה, שרואה לפניו תלמיד נבון ו"תקין" כביכול, עומד נבוך לנוכח פני הדברים ונוטה להגדיר את הילד כמי ש"יש לו פוטנציאל, אבל הוא לא מממש אותו" (משפט שגור בפי המורים באסיפות ההורים, בהערות התעודה ובשלל הזדמנויות אחרות). ואכן, המורה צודק על פי רוב. אכן, לתלמיד בעל הפרעת הקשב יש פוטנציאל תקין ואף למעלה מזה והוא באמת לא מממש אותו. אך מה קורה מכאן והלאה, איך מתגברים על ה"תקלה" הזו, כיצד מסייעים לילד לממש את עצמו במקום להאשים אותו שאיננו פועל למען המימוש הזה? המשפט "יש לך פוטנציאל, אבל..." הוא משפט סוגר, מתסכל ואין בכוחו לפתור שום בעיה. הוא רק מצביע על הסימפטום, אך לא על מקור הבעיה. הוא רק מחריף את התסכול של התלמיד משום שאין בו פתרון, אלא האשמת התלמיד בקושי של עצמו.

סיבה אפשרית לגישה מוטעית זו נעוצה בעובדה שתופעת הפרעת הקשב יש לה מופע מתעתע שהמורה לא מבין מספיק ולא מקבל הכשרה מותאמת כדי להכירה לעומק. יתרה מכך, ההפרעה מאיימת על מעמדו של המורה ועל היכולת שלו להגיע להישגים מקצועיים ובכך מעוררת בו רגשות שליליים כלפי תלמידים אלה. גם בית הספר, כמערכת, עדיין לא ערוך, ברוב המקרים, לספק מידע מקצועי ותמיכה למורה שחש עצמו מבולבל וחסר אונים. מכאן ברור שהמצוקה של המורה היא כבדת משקל ומובילה אותו לא אחת להתנהגות הגנתית של הפעלת כוח או ויתור.

כאן בדיוק יכולים ההורים להושיט יד ולפתוח צוהר עבור המורה. בזכות הידע, הניסיון, המעורבות וחוכמת החיים של ההורים, הם יכולים ליזום תהליך הקרוי "ניהול ציפיות", שבו יסייעו למורה לפתח ציפיות נכונות יותר מילדם, מה שיוביל לכך שהמורה ינהג כלפי הילד באופן הקולע טוב יותר לצרכיו.

"ניהול הציפיות" של המורה מהתלמיד ע"י ההורים מורכב משלושה תהליכים מקבילים.

1. סיוע למורה

ההורה מסייע למורה לגבש ציפיות מותאמות מהילד (ראליות ומאתגרות).

ראשית, ההורה צופה באופן "נקי" בילד שלו בעת שהוא לומד בבית, באופן שבו הוא מגיב לכישלון ולהצלחה, בהתמודדות שלו עם תסכולים.

בהמשך, ההורה מקשיב לילד שלו כאשר הוא מבהיר מה קשה לו, מה טוב לו, מה עובד מה לא עובד עבורו.

בנוסף, ההורה מפנה את הילד לאבחונים הנדרשים כדי לזהות כוחות וחולשות. את הנתונים האלה, היקרים מפז, מעניק ההורה למורה, שמצדו זוכה במידע מדויק יותר לגבי הציפיות האפשריות מהתלמיד.

2. סיוע לתלמיד

כדי שיתקדם בעזרת אנשי מקצוע מתאימים ואז ניתן יהיה להעלות את רף הציפיות ממנו. ההורה יכול לאפשר לילד שלו לקבל עזרה בתחומים כגון מודעות עצמית, הוראה מתקנת, אסטרטגיות למידה והתארגנות, סגנון למידה אישי ויעיל, טיפול תרופתי, ויסות רגשי וחושי. ערוצים אלה עשויים לשנות באופן דרמטי את יכולת ההתמודדות של התלמיד והפיכתו ללומד עצמאי ולאדם בוגר ואחראי.

3. דיאלוג

קיום דיאלוג עם המורה ביחס להתנהגויות שההורה מניסיונו יודע שמקדמות את הילד, לדוגמא:

  • לאפשר לו לקום מדי פעם בשיעור.
  • לתת לו רמז מוסכם כאשר הוא יוצא מהריכוז.
  • לתת לו הוראות באופן שהוא יכול לקלוט אותן.
  • לאפשר לו להתבטא בנקודות החוזק, שההורה מודע להן.

לסיכום, בדיאלוג כן ולא מאשים, אתם ההורים יכולים להיות נכס עבור המורה, שהיכולת שלו להכיר את הניואנסים של תלמידיו הרבים והמגוונים איננה אינסופית, מטבע חיי בית הספר העמוסים והאינטנסיביים. בידיכם הכוח, המוטיבציה והתושייה, להשפיע באופן בונה וחיובי על הציפיות של המורה מילדכם ומטבע הדברים על ההתנהגויות הנובעות מציפיות אלה.

  • ד"ר נעמי וורמברנד, מאמנת אישית מוסמכת להפרעת קשב ומנהלת מרכז "דרך מהות" של מכללת סמינר הקיבוצים.