קראתי אתמול את הטור של סתיו אדם, "כל עוד אני חי - את לא חד הורית" ואת תגובות ההזדהות הרבות שנלוו אליו ותהיתי ביני לביני, האם כולנו חיים באותה מדינה, באותו עולם?

אז לפני שנתחיל, בואו נסכים גם אנחנו ונשים את הנושא מאחורינו - יש נשים ביצ'יות. מה לעשות? יש גם כאלו. יש נשים ביצ'יות שמתקרבנות להן פה ושם, למרות שהן לא מסכנות באמת. יש נשים ביצ'יות, שמשתמשות בילדים כדי להסית כנגד האב. יש נשים ביצ'יות שמגישות תלונת שווא במשטרה. כן, יש נשים ביצ'יות.

כן, אבל...

יש נשים ביצ'יות, אבל עדיין יש הרבה יותר גברים שנוטשים את ילדיהם ומנתקים את הקשר איתם, רק כי הקימו משפחה חדשה או כי זה מה שבא להם, מאשר נשים שנוטשות את ילדיהן.

יש נשים ביצ'יות ועדיין יש מעל 50,000 חייבים ולא חייבות, בתיקי מזונות בביטוח הלאומי. (אבל היי, יש בשורה משמחת. בשנת 2012 ירד מספר מקבלות דמי המזונות דרך הביטוח הלאומי, אבל לא כי הגרושים שלהן התחילו לשלם ישירות, ממש לא, אלא כי יש נשים שנמאס להן לחכות לסכום העלוב הזה, אז הן מעדיפות לנסות לגבות את החוב ישירות מהוצל"פ, שזאת סאגה בפני עצמה).

יש נשים ביצ'יות, אבל מחלקת מזונות בהוצאה לפועל קורסת מעומס התיקים והדרך היחידה לקבל את הכסף שמגיע לילדייך, היא להוציא פקודת מאסר על שמך ולשחק אותה גשש בלש בטלנובלה סוג ז', שהיא בעצם החיים שלך לתדהמתך ואז למצוא חברה או קרובת משפחה שתשמור על הילדים בשעות לילה מופרעות (כי אין לך כסף לבייביסיטר), לנסוע לאיזור המגורים שלו, לוודא שהרכב נמצא או שיש אור בחלון ואז להזמין משטרה. לחטוף קללות, צעקות ואיומים ממנו או מבת הזוג שלו ואז, אחרי לילה במעצר, לקבל את ה–2000-3500 ש"ח שמגיעים לילדים שלך והם רק חלק קטנטן מתוך חוב מזונות ענק שהצטבר. זה סוחט, מתיש, משפיל ומקומם ואחרי שלוש פעמים בערך, פשוט מוותרים ומתרגלים לעוני.

יש נשים ביצ'יות, אבל עדיין יש כ-200,000 נשים מוכות - אמיתיות (לא כאלו שמגישות תלונות שווא) - בשנה בישראל, לעומת כמה גברים מוכים?

יש נשים ביצ'יות ובכל זאת הביצ'יוּת הזאת לא מגנה עליהן מפני רצח ובכל שנה, נרצחות בין 14-19 נשים על ידי בני זוגן, לעומת כמה גברים שנרצחים ע"י נשותיהם בדיוק בכל שנה?

יש נשים בי'ציות ועדיין מתחת לקו העוני חיים הרבה יותר נשים וילדים, מאשר גברים.

אני חושבת שהבנתם את הרעיון.

סתיו, רוצה לצאת מדעתך? הנה כמה סיבות יותר טובות:

אז כן, סתיו אדם, כשיש אבא פעיל, מעורב, משלם ואכפתי כמוך, זה באמת מעצבן אם הגרושה שלך קוראת לעצמה חד-הורית, אבל זה ממש-ממש לא אמור "להוציא אותך מדעתך בכל הליך הגירושין". יש דברים הרבה יותר מטריפים ומכוערים בהליך הזה.

מה שלמשל כן אמור להוציא אותך מדעתך וכדאי שגם יוציא מדעתן נשים ובעיקר גברים אחרים, זה שיש הרבה ילדים שפשוט גדלים בלי אבות בכלל ולא מבינים למה האבא שלהם חי עם הילדים החדשים שלו, מפרנס אותם, מגיע למסיבות הסיום שלהם בבית הספר ולשל אלו הראשונים - לא.

עוד משהו שאמור להוציא אותך מדעתך זו העובדה שיש לא מעט ילדים מצולקים, עם נפש פצועה ובעיות הערכה וביטחון עצמי, שכנראה גם ילוו אותם לאורך חייהם, כי כשהאדם הראשון שאתה מכיר, אבא שלך, זה שבחר להביא אותך לעולם, זה שאמור לאהוב אותך ללא תנאים ולהיות שם איתך ובשבילך תמיד, מוותר עליך כמו על חפץ ישן ובוחר בילד "חדש" על פניך, אז "משהו בך כנראה לא בסדר". אם הוא עשה את זה, אז כל אחד אחר יכול לעשות את זה ואסור להיקשר ואסור לסמוך ואסור לבטוח. ויש גם "באמצע", שזה לכאורה פחות נורא, אבל כמו שאין דבר כזה "חצי בהיריון", גם אין דבר כזה "חצי נזק", כי מבחינת הנזק ועוגמת הנפש של הילד, להגיע אחת לכמה חודשים או אחת לכמה שנים, זה דפוס שמייצר את אותה חרדת נטישה ואותו כאב של ילד שאביו נעלם לחלוטין.

כשאבא שלך נוטש אותך

כשבתי היתה בת 11, היא נפגשה לראשונה עם אביה, שלא היה בקשר עמה 10 שנים, מגיל שנה. הוא לא גר בחו"ל, אפילו לא בעיר אחרת. הוא פשוט הקים משפחה חדשה ויש לו שלושה ילדים חדשים, שאגב, לא יודעים על קיומה של בתי, בתנו, עד לרגעים אלו. בגיל 11, אחרי 10 שנים בלי אבא, היא ניגשה אלי וביקשה לחפש אותו, להכיר אותו. לאחר ששכרתי את שירותיו של חוקר פרטי שאיתר את הכתובת ואת מספר הטלפון, נוצר המפגש וגם זה, רק אחרי שהצהרתי כמה פעמים שאני לא רוצה כסף. הילדה פשוט רוצה להכיר את אבא שלה. היא לא זוכרת מי זה ואיך הוא נראה מגיל שנה ותמונות, זה לא ממש תחליף לאבא.

המילים הראשונות שלה לאחר המפגש הזה, מבהירות היטב מה מרגישים הילדים הנטושים מאב הללו: "איך הוא יכול היה לשכוח אותי? איך הוא לא התעניין בי? אני הרי הבת הבכורה שלו. אני הראשונה". גם כשניסיתי לרכך ולהסביר לה שאני בטוחה שבלבו הוא אוהב אותה ושזה לא מרוע, היא לא התרצתה. "איך בכל פעם שהא מסתכל על הבת שלו, הוא לא רואה אותי, הוא לא נזכר בי", היא הקשתה ושאלה. לא היתה לי תשובה עבורה ועד עכשיו אין לי.

כשיהיו גברים מוכים - אז נדבר

ועוד לא דיברתי על גברים "ביצ'יים", שמתקרבנים סתם ככה, אפילו שהם לא באמת מסכנים, שמשתמשים בילדים כדי להסית כנגד האם, שעושים מניפולציות של כסף ורכוש, שמקשים בקבלת הגט ושלא משנה איזה אבות למופת הם יהיו, מבחינתם, בלבם פנימה, הם "משלמים מזונות לה" - כלומר, לגרושה, לא לילדים.

אז ברשותך, סתיו אדם וברשות הנשים שמאוד היה חשוב להן לכתוב בתגובות: "אני אישה ואני מסכימה עם סתיו אדם" - אני תוהה מהיכן הרוע שגורם לאדם לעשות ילדים ואז להיעלם ולנטוש אותם.

כשהסטטיסטיקות והמספרים יהיו זהים, כשיהיו 200,000 גברים מוכים ו-50,000 תיקי מזונות של חייבות בביטוח לאומי וכשאותו מספר נשים ינטשו את ילדיהן בדיוק כמו גברים, רק כי הקימו משפחה חדשה וכשידווחו בחדשות על רצח במשפחה ולא יהיה ברור לכולנו שמדובר בגבר שרצח את זוגתו ולא להיפך, רק אז נוכל לדבר על "שיוויון" ועל "לא לעשות הכללות". ובינינו, מי רוצה 'שוויון' רע שכזה בכלל?

אז אחזור שוב, אני גרושה ואני בהחלט חד-הורית, כי חד, זה אומר יחיד ואני יחידה. ובתי, נכון לעכשיו, היא רק בתי ולא בתנו. זאת המציאות שלי ושל נשים רבות נוספות. ולא, אני לא מקרה יוצא דופן, יחיד בדורו, ממש לא. תבלו ימים ושעות בתורים במחלקת מזונות בביטוח לאומי, תגיעו למשרדי משטרת הוצאה לפועל מזונות ותדהמו לגלות כמה כמוני יש ואפילו מקרים מזעזעים הרבה יותר.

ואתה, סתיו אדם, אל תצא מדעתך. נהפוך הוא, תשמח, כי לילדים שלך יש 2 הורים שמפרנסים ואוהבים ומגדלים אותם וזה הרבה יותר ממה שיש לילדים אחרים, שאביהם בחיים, אבל הוא פשוט לא אבא.