ד"ר פרידמן, אם יש צדק בעולם, יחזור לעוד גלגולים רבים בתור אישה ובכל גלגול יילד 12 ילדים לפחות ובכל לידה יעמדו מעליו עם סטופר ויתנו לו זירוז אם הוא לא מתנהג לפי העקומה הקרויה על שמו - עקומת פרידמן.
נו, תלדי כבר
במצב רוח קצת יותר סלחני, אני חושבת שהוא לא התכוון ונדמה לי שאם היה יודע לכמה יולדות בעולם בעשרות השנים האחרונות הוא הרס את הלידה, הוא לא היה נח בשלום על משכבו. מה הסיפור בעצם? פרידמן היה רופא שחקר את השאלה, שללא ספק מעניינת את כל מי שיולדת ואת כל מי שמטפל ביולדות, כמה זמן בעצם צריכה לקחת לידה ממוצעת. שאלה טובה. חקר הפרידמן ויצר את העקומה המפורסמת, עקומת פרידמן.
עכשיו הסכיתו היטב: עקומת פרידמן, הקובעת מה צריך להיות אורכו של כל שלב בלידה ושל הלידה כולה, מבוססת על 500 נשים בלבד, במרכז רפואי אחד ויחיד בניו יורק של שנת 1978. אי אפשר לקלוט את זה. 500 נשים, בבית חולים אחד, התכווצו לכדי עקומת לידה ממוצעת, שעל פיה יישק דבר מאז ועד ימינו.
זה אומר, שאם למישהי לוקח יותר זמן ממה שאמור לקחת לה לפי עקומת פרידמן, יציעו לה זירוז. יציעו זו כמובן מילה עדינה ומנומסת ובשטח זה לא תמיד מרגיש כל כך עדין ומנומס. ואחר כך אולי יציעו לה ואקום, כי היא כבר יותר מדי זמן בשלב השני של הלידה, לפי עקומת פרידמן. אולי גם ניתוח קיסרי, למה לא? כי פרידמן. כי 500 נשים. כי 1978. אני לא צוחקת, זה אמיתי.
ואז בא ד"ר דזאנג
לפני כחודש נחתה בתיבת המייל שלי הזמנה ליום עיון במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה. כשעברתי על רשימת המרצים, גיליתי שד"ר חיים דוד, מנהל חדר הלידה ב"הלל יפה", עומד לדבר על – האם עקומת פרידמן עדיין רלוונטית – והיה לי ברור שאת זה אני לא מפספסת. או במילים פחות מכובסות – משהו קטן בתוכי יצא במחול שלוּ הייתי יודעת לרקוד ג'יג, זה מה שהיה יוצא שם ומאחר שאיני יודעת, אז סתם נפנפנו בידיים וברגליים וצעקנו סיסמאות.
בקיצור, הגעתי. שמעתי הרצאות מאוד מעניינות לאורך היום, אבל לקראת ההרצאה של ד"ר דוד, אני מודה שישבתי על קוצים. שמישהו כבר יבוא ויגיד את האמת. נשים יולדות לא יכולות להתיישר לפי העקומה-העקומה הזאת. לא ייתכן שהאיוולת הזאת נמשכת.
ואכן, מתברר שגם ד"ר דזאנג, אמריקאי ממוצא קוריאני, חושב שלעשות מדגם על 500 נשים ולנהל לפיו לידות זה מטופש. פשוט מטופש.
אולי עדיף לעשות מדגם של למעלה מ-62 אלף נשים, ב-19 מרכזים רפואיים שונים ולהסיק קצת מסקנות אינטליגנטיות לשם שינוי, חשב לעצמו ד"ר דזאנג. אולי באמת. ומתברר שכשבודקים נושא רציני בצורה רצינית, מקבלים מידע קצת יותר רלוונטי.
יאללה, ואקום
כל מיילדת בחדר לידה תגיד לכם שלפעמים ליולדת יש פתיחה של 4 ס"מ, אבל היא ממש לא בלידה... והנה בא דזאנג ואומר, נכון, השלב הלטנטי (ראשוני, חבוי) של הלידה יכול להמשיך אף עד 6 ס"מ.
כל מיילדת בחדר לידה גם תגיד לכם, שאולי לפי עקומת פרידמן, אישה חייבת ללדת תוך שעתיים מהרגע שיש לה פתיחה מלאה, אחרת הופ לואקום, אבל מיילדת מנוסה מרגישה בכל מאודה שאם היא תיתן עוד קצת זמן, האישה הזאת תלד ללא התערבות, בלידה בריאה וטובה, אם רק יתנו לה צ'אנס (לאישה, וגם למיילדת).
אז הנה דזאנג בא ואומר, כן, אפשר יותר משעתיים בלי לאיים בואקום ואומר את זה על סמך עקומה שמבוססת על 62,000 אלף נשים, במגוון רחב של חדרי לידה.
וכמו שאמר פרופ' מוטי חלק, מנהל מחלקת נשים ויולדות ב"הלל יפה" בפתחו של יום עיון מרגש ומרתק – תודה למיילדוֹת שלימדו אותי את המקצוע, אז אני מוסיפה גם תודה לדזאנג שנתן למיילדות ולרופאים העושים בקודש הקודשים - חדרי הלידה שלנו, עקומה שאפשר לסמוך עליה. כי ואקום כואב פחות כשאת יודעת שלא עשו לך אותו סתם ותארו לכם שבעוד כמה שנים, אולי, בזכות דזאנג, יהיו אפילו פחות ניתוחים קיסריים.
פרידמן, אני סולחת לך. אני יודעת שלא התכוונת.
