הוא הגיע למסיבת הסיום שמח, חיכה להופיע עם הילדים, התיישב עם כולם והתחיל לסקור את החדר, מחפש לאן להסתכל, מחפש את הוריו. בשולחן אחד, בצד אחד, הוא ראה את אמא עם שני אחיו. הוא הסתכל, חייך למצלמה, רץ מדי פעם לקבל חיבוק. בשולחן אחר, מהצד השני, הוא ראה את אבא וחייך מיד גם למצלמה ששם. במשך חצי שעה הוא היה עסוק בלרוץ מצד לצד של החדר. בסוף הוא התיישב באמצע, סירב להופיע וסירב לגשת לאבא או לאמא. יום סיום גן החובה של אייל היה הכל חוץ משמח.

תחשבו על הילדים. כן כן, אתם אנשי החינוך והפדגוגיה ואתם ההורים - האחריות היא שלכם. הילדים צריכים ליהנות במסיבות סוף השנה שלהם. אין שום סיבה שמשהו ולו הקטן ביותר וגם אם האקוטי ביותר מבחינתכם ההורים, יעיב על הגאווה שלהם במופעי סוף השנה, שלא נאמר הסיפוק מהעבודה הקשה שהשקיעו אם רצו או לא רצו במהלך השבועות האחרונים. זה תלוי בכם הצוות החינוכי מחד וההורים מהצד השני. הנה כמה עצות, מתוך שנים של ניסיון.

מקומות ישיבה

בשכבות הצעירות נהוג לעשות העמדה. שבו באותו שולחן או בכיסאות סמוכים ככל שניתן. הילד לא צריך לבחור לאן להסתכל וכל שכן, הוא לא צריך להיות תחת הצורך לחשוב אפילו לאן ללכת.

שקט תעשייתי

כן, את כועסת עליו. הוא הטמבל האולטימטיבי. ואתה - אתה חושב שהיא השטן בהתגלמותו. תשאירו את כל המחשבות האלו מחוץ לאירוע. הילד שלכם חוגג את סיום הלימודים, הוא עבד קשה וגם ככה הוא עייף ומאוד רוצה לרצות. אל תוסיפו לו. אתם לא צריכים להתחבק, אבל אתם כן צריכים לשמור על שקט תעשייתי, גם אם מזויף לחלוטין. אתם מסוגלים!

צילומים

אתם מצלמים את הילד, זה ברור/ כולנו מחוברים למצלמה כזו או אחרת. מי בטלפון הנייד ומי במצלמות וידאו ואחרות. צלמו את הילד ולא משנה אם האקס/ית נמצא/ת איתו. כן, אני יודע, זה מפריע בעיניים אחר כך, אבל הילד מאושר. זה לא חשוב יותר? וכמו צילומי החתונה, מי שיראה את זה הכי הרבה יהיו הילדים ו/או הסבים והסבתות.

מתנות

וכאן הפנייה לצוות הפדגוגי. ילדי גירושין נמצאים בתהליך של בחירה יומיומית של מקומם במשפחה המורחבת. עליכם מוטלת החובה והזכות שלא להעמיד אותם בעוד בחירה. בנושא התעודות - החוק קובע כי יש לתת שתיים, אבל לגבי מתנות, אין חוק. כאן נכנסת האנושיות שלכם. האם זו בעיה להכין 2 מתנות קטנות? במציאות בה הילד נמצא, חוסר הצורך לבחור למי להעניק את המתנה והיכן היא תהיה היא מתנה בפני עצמה לילד. וכאן לטעמי עובר הקו הדק שמסמן ההבדל בין איש חינוך לבין מורה/גננת.

הולכים הביתה

סדרי השהייה שלכם לא ממש חשובים לסוף האירוע. תנו לילד להחליט להיכן הוא הולך. בדרך כלל אני בעד סדר בהסדרי השהייה מתוך רצון להעניק לילדים מסגרת ברורה, אבל היום זו מסיבה. אם הוא רוצה ללכת עם ההורה השני לכמה שעות, תנו לו. הניחו לו עם השמחה שלו. זה לא שהוא אוהב אתכם פחות. הוא בעומס רגשי ויש שיאמרו שהוא תשוש. חבקו, חייכו ואמרו לו שתשמחו לראות אותו בעוד כמה שעות. ומהצד השני, הילד בחר ללכת אליכם לאחר המסיבה? מעולה, חבקו, חייכו והקפידו להביא אותו כשעה לפני השינה להורה אצלו הוא אמור לישון. איך אומרים, זה מעבר למסגרת, זה להיות... הורה טוב.

ושוב, תחשבו על הילדים. הניחו לרגע את גרזני הקרב. הניחו לרגשות התסכול/כאב/שנאה. יש מסיבה היום. הילד שלכם סיים פרק חשוב בחייו. פשוט תשמחו איתו.

סתיו אדם , אב גרוש לארבעה, אשר חובק עם ילדיו משמורת משותפת, מגשר ומנחה קבוצות תמיכה לגרושים-גרושות, מתוך ראייה של טובת הילד. פעיל חברתי בתחום של שיווניות במשפחה.