"אישה אינה נולדת אישה. היא נעשית אישה", קבעה סימון דה בבואר ואני מביטה בך, ילדה שלי קטנה, ורואה עם כל יום שחולף איך את הולכת ונעשית אישה, ולא רק בגלל קומתך שגבהה ותנועותייך שהתרככו ולא רק בזכות דעתך, שהולכת ונמלכת וחוכמתך שמסתעפת ומשתרגת באלפי ענפיה, מצמיחה פירות של תבונה. אני מבחינה בך מתמתחת לכל אורכך, חוט השדרה שלך מתעבה ומזדקף, נטווה בחבלי זהב והוא ספירלת אור המזניקה אותך אל אינסוף שמיים של התרגשויות ורטטים, מתוכם הולך ומתגבש היקום הפרטי שלך.
ילדה שלי. בזמנים בהם את עוצרת את הקצב, עומדת רגע אחד במקום ומאשרת כניסה, אני צוללת אל מעמקי הגעש של עינייך השחורות, היכן שבתוך בריכות הפחם מתרוצצים שדוני כסף וזהב ואני כבר רוצה להדביק את הזמן ולהיות איתך שם, בעוד עשר שנים, ביום האישה הבינלאומי, 8 במארס 2023, כאשר תחזרי בדיוק מהטיול הגדול של אחרי הצבא - עולם ומלואו חפון בידייך.
אני רוצה לשבת איתך לכוס מרטיני עם קרח ולימון (מה לעשות, אמא שלך עדיין מעדיפה משקאות של כוסיות. את בטח עוד תלמדי אותי לשתות קוניאק או וויסקי אני סומכת עלייך) ולהכיר את האישה שתהפכי להיות, ילדת קסם שמחה שלי וזה ברור לי כל כך מה אני אראה מולי – אישה שיודעת שהיא שווה. כל כך יודעת שאין בכלל שאלה.
אני בטוחה שלך אף אחד בעולם לא יקרא מיידעלה.
אני בטוחה שאותך אף אחד לא יעביר לספסלים האחוריים של האוטובוס.
ואין לי ספק שאף אחד לא יעביר עלייך יד, סתם ככה באמצע המשרד, פשוט מפני שאת תעיפי לו כזו סטירה, שהוא ישכח איך קוראים לאמ'אמא שלו.
אם הייתי היום שוב בת 13, הייתי רוצה להיות את
אני יודעת שהשכר שלך לעולם יהיה שווה לזה של הגבר הכי שווה שיעבוד במקביל אלייך - אבל זה רק עד שתהפכי להיות המנהלת שלו ותשאירי אותו לאכול אבק.
אני בטוחה שהמרוץ שלך קדימה לא ינבע מבהילות או מהצורך להוכיח, אלא מהדרייב הפנימי הזה, שמניע אותך לעשות רק את הדברים שאת הכי אוהבת והכי רוצה (ואת אפילו לא מכירה את השיר של גלי עטרי. זה פשוט ההמנון שאת כותבת בעצמך, לעצמך).
האם תהיה לך בעוד עשר שנים להקת הרוק שחלמת להקים בגיל 12, כאשר החלטת להיות באסיסיטית ותכננת את האודישנים שתערכי לשלושת הבנים נגני הגיטרה מהשכבה שלך בתיכון חדש? הרי ברור שאת היא זו שתקימי את הלהקה ואת היא זו שתקבעי מי יעבור את האודישן ומי לא. את הרי לעולם לא תחכי שמישהו יקרא לך לעלות לבמה שלו.
האם תהיי אחרי השירות בשייטת? כן, את חושבת להתגייס לשייטת 13 – יש לך את החלומות הכי פרועים – וכשאני שואלת אותך האם את לא חוששת שבשייטת יהיו בנים חזקים יותר וקשוחים יותר שיעשו לך שמיכה, את מביטה בי במבט שואל ועונה בהחלטיות: "מה אכפת לי? זה לא מזיז לי. אני אעשה להם בחזרה". וכשאני מקשה, "מדוע דווקא לשייטת", את כבר ממש מתעצבנת: "נו באמת, אמא, אני לא יודעת בדיוק, אבל זה נשמע אדיר", אבל את יודעת בדיוק. את פשוט יודעת שכדי להגשים חלומות צריך לכוון את פנס הקסם הכי רחוק. לכן את גם רוצה ללמוד פיזיקה ולהיות מדענית טילים – כדי להגיע לחלל – ולא, אין לך שום בעיה עם זה שמדובר במקצועות בעלי אפיל גברי מובהק. "מה זה בכלל, ההבדלים האלה בין גברים ונשים", את שואלת ומתרגשת לקראת מחנה פסח הקרוב, בו ודאי שוב תהיי בצוות שיבנה מגדלים מהסנאדות. ומי עוד בונה? אני שואלת ואת מונה שמות של כמה בנים. ומה עם הבנות? "בנות לא בצוות ההקמה. רק בנים בונים". ואת? "אני עם הבנים", את זורחת ומבטלת את הספקות בעיני ואני מחייכת, כי אני מעולם לא הייתי בצופים ולא הייתי עם הבנים ולא בניתי ולא טיפסתי ולא קדחתי ולא שייפתי והנה עוד סיבה מדוע כשאני מתבוננת בך, אני מבינה שאם הייתי היום שוב בת 13 או 16, הייתי רוצה להיות את. עם כל הביטחון הזה, הפנימי, ההיולי, הדחוס, שיודע שהעובדה שאת אישה יכולה רק להפוך אותך לטובה יותר. בשום אופן לא ליותר חלשה ולא לפחות שווה.
"אמא, למה שהבעל שלי ייקח לי את הכסף?"
"אני לא חושבת שאתחתן", אמרת לי פעם. "בשביל מה להתחתן ושאיזה רב יחליט עלי? אם אוהבים, חיים ביחד", זה היה אחרי שצפינו בטלוויזיה באחת מתוכניות הריאליטי בה הוצג זוג שחייו נשברו וכעת נגזר עליו לפרק גם את החשבונות המשותפים. "למה שהבעל שלי, אם אני כבר לא אוהב אותו, ייקח לי את הכסף?", אמרת אז מול המסך והשאלה כלל לא הייתה האם יהיה לך כסף משלך. הרי ברור שיהיה לך כסף משלך. וירג'יניה הייתה גאה בך, אפרוח שלי, ולא רק היא.
אני רואה בך, ילדה שלי, תוצר של ההוויה הפמיניסטית שספגת בבית גם מאביך – שעושה כלים, מבשל מחתל ויודע מתי יש להביא לבית הספר חסה ומתי חולצה לבנה; וגם ממני – שלא מוותרת על קריירה, למרות האמהות ושמעולם לא דילגה על יום חשוב בעבודה בגלל שפעת של ילד (גם אחרים יכולים לטפל בו טוב כמוני. נשארתי בבית עם ילדים חולים רק כשרציתי ולא כיוון שהייתי חייבת, וזוהי רק דוגמה) – וככזאת, ברור לי שכאשר אשב איתך למרטיני ההוא, בעוד עשר שנים (לא יעזור לך, אני לא מתה על וויסקי), אגלה מולי אישה צעירה שמגשימה את עקרונות הפמיניזם בכך שהיא מסרבת להיות קורבן. אישה שמסרבת להיכנע לתכתיבים שהחברה מקפידה לנסח עבורה ולא מוכנה להיות מוגדרת על ידי נקודת המבט הגברית, המאיינת. אישה צעירה שלא תהסס לעמוד על שלה, פשוט מפני שהיא לא יודעת לעמוד על שום דבר אחר. אישה שתדע לחזק נשים אחרות ולתת בראש לגברים מחלישים. ושהכי הרבה בעולם – תדע להיות היא.
