מישל אודנט, רופא מיילד הנחשב לגורו של לידה טבעית בעולם, טוען שבלידה, הגבר רק מפריע. חמישים שנות נסיון לימדו אותו, לדבריו, שלידה טבעית ובריאה יכולה לקבל את הסיכוי הטוב ביותר להתרחש אם אף גבר לא נוכח לצד האישה היולדת. לא רופא וגם לא בעל. וגם המיילדת והדולה, אופס, מציע אודנט, שישבו בצד ויסרגו. הסריגה היא פעולה מדיטטיבית, מרגיעה, החוזרת על עצמה, מפחיתה אדרנלין שהוא אויב ההתקדמות בלידה (בשלב הראשון שלה, עד פתיחה מלאה) ומעסיקה את העוסק בה. וזה טוב, כשאנחנו עסוקים, יותר קשה לנו להפריע ליולדת.

תפסיקו להתערב ליולדת

כך ד"ר אודנט. ג'נט בלסקאס לעומתו, מחלוצות הלידה הטבעית בעולם, לידות המים ומרכזי הלידה בבריטניה, לא חושבת שיש להדיר את הגבר לגמרי, כמו אודנט, אבל כן מודעת לרמת ההתערבויות הבלתי סבירה שהעולם המודרני נוהג ביולדות ובכלל זה היא מתייחסת למלווים בלידה, הרופאים, הצוות והבעלים גם.

ועוד לפני הלידה, יש לגבר הריון שלם לסבול יחס של הדרה וזלזול, קובל עמרי אימבר חלפין. כשאני קוראת את עמרי מפרט על מבטי זלזול שהוא סופג כשהוא מעז לומר שהוא קשור לעובר שבבטנה של בת זוגו, באמת שהלב נחמץ.

וואלה, הוא צודק. בהריון, כמו בהורות, הגבר השותף המתרגש והמעורב הוא חלום ורובנו לא מאמינים בחלומות, אבל הגיע הזמן שנתעורר, כלומר נחזור לחלום.

תנו לגברים להתרגש

כמדריכת הכנה ללידה וכמי שמכשירה את דור העתיד של מדריכות ההכנה ללידה והדולות, אני אומרת שזה לא רק אפשרי שגבר יקבל מקום ראוי לצד בת זוגו, זה אפילו הכרחי, כי אחרי קורס ההכנה ללידה וגם אחרי הלידה עצמה, לשני האנשים האלו, הגבר הזה והאישה הזאת, יש חיים שלמים לחלוק, ילדים לגדל, חלומות לחלום ולהגשים.

האם העצמנו אותם, חיזקנו אותם, תמכנו בהם באמת בדרכם להיות משפחה או להרחיב את המשפחה? כל מי שבא במגע עם אנשים שממש ברגעים אלו מביאים לעולם חיים חדשים, צריך לזכור שביכולתו להעצים אותם וביכולתו להחליש אותם.

אם אתה מחליש את הגבר שרוצה להתרגש מההריון הזה, אתה מחליש את המשפחה החדשה הזאת. אם אתה, רופא או אחות או כל איש מקצוע אחר הבא איתם במגע, בוחר לחזק אותם, לתת תוקף לרגשותיהם, להעצים את היכולת שלהם להיות הורים נפלאים לילדיהם, אתה תורם לשלום עולמי. לא שווה?

ולגבי הלידה, עמרי, תקשיב לי אח שלי, תלמד לסרוג! אתה יכול להתחיל מכובע. זה הדבר הראשון שהתינוק שלך צריך כשהוא יוצא מהרחם. מבחינת המלתחה, אני מתכוונת.