"ותבואי עם בגד ורוד", היא אמרה לי.

להפתעתי הרבה גיליתי שאין לי אף בגד ורוד. כזו אני, לא בדיוק מתקתקה בצבע בזוקה ולכן לא אוחזת בצבע הזה בארון, אבל המטרה הייתה חשובה, יותר מדי חשובה.

כבר חודש שבכל פינה מציץ אלינו הצבע הורוד, זה שמסמל את המאבק בסרטן השד והוא שם בכדי לבקש מאיתנו דבר אחד: ללכת להיבדק.

כי זה כבר לא אחת מתשע. עכשיו זה אחת משמונה.

הביטי על החברות שלך ותספרי. אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה - בום! השמינית תהיה חולה. לשמינית יהיה גוש והוא יהיה ממאיר. אולי, חלילה, זו תהיה את. או אולי אני.

  (צילום: ליהיא לפיד)

כל אישה זכאית לבדיקת ממוגרפיה בחינם אחרי גיל חמישים, כנראה שהגיע הזמן להוריד את זה לגיל ארבעים. אולי אפילו לאפשר את זה בחינם לכל אישה בכל גיל. אבל עד אז, חשוב ללכת לרופא ולבקש להיבדק.

היות והמטרה הזו באמת חשובה, לקחתי חולצה ורודה מהארון של הבת שלי. אמנם היא הייתה קצת צמודה מדי, אך שמתי עליונית ויצאתי אל הנמל. יום שישי, 10 בבוקר והנמל של תל אביב נראה כמו קרנבל. קרנבל שכולו ורוד.

החל משמונה וחצי בבוקר החלו להתאסף נשים מכל הארץ, צעירות ומבוגרות, חולות, בריאות ומבריאות. הנשים, כולן מקושרות לקבוצה המקסימה בפייסבוק "גמאני חליתי בסרטן השד", שמהווה מקור תמיכה, חיזוק וחיבוק לכל מי שמתמודדת.

וכל הנשים האלו צבעו את הנמל בוורוד כדי לבקש מכן רק דבר אחד: תבדקו את השדיים שלכן.

כי אבחון מוקדם יציל את החיים שלך. גם את היא ה"שמונה בום!". כי היום הצלחת הטיפול למי שאובחנה בזמן הוא 90%, אבל אי אפשר לעזור למי שלא בודקת.

בדיוק בשעה 11:00 החלה מתנגנת מוסיקה ועשרות נשים בורוד החלו רוקדות.

היה לי הכבוד להיות ביניהן, אבל לא ראיתי טוב, כי הדמעות הפריעו לי לראות ברור.

היה מרגש. עכשיו, יקירתי, בבקשה, לכי לעשות בדיקה.

ומשהו אישי: בכדי לשמור על יושרה עיתונאית ומתוך כבוד למקום הזה, שהוא הבית המקצועי שלי, החלטתי לצאת לחופשה עד לאחר הבחירות. נתראה. אתגעגע בינתיים. ליהיא.