שבע שנים הם האמינו שהוא חי. "כל הזמן האמנו והייתה לנו תקווה. לא איבדנו תקווה לרגע אחד", אמר היום נזמי, אביו של החייל מג'די, שנעדר מאז מאי 2005.

פהמיה חלבי, אמו, אמרה לפני כמה חודשים שהיא מחכה ליום שבו בנה ישוב הביתה ואינה מאמינה שהוא מת: "לא מאמינה שמצאו את גופת הבן שלי. הלב שלי דופק מהר ואני פוחדת מאוד לקבל תשובה סופית שהבן שלי באמת מת".

ואני חושבת עליהם, על הימים והלילות שבהם הם האמינו שהוא חי, שהוא מחכה להם, שהוא מצפה שהם יבואו לעזור לו. להחזיר אותו. והם לא יכולים לעזור לו, כי הם לא יודעים איפה הוא.

ההבטחה הראשונה שלנו לילדינו היא שנעזור להם, שכשתהיה להם בעיה, נבוא ונושיט יד.

ולפעמים מגיע רגע שאי אפשר. שאין איך לעזור. אני מנסה לדמיין איך הם הרגישו ונדמה לי שזה כאב בלתי נסבל, כזה שאי אפשר לשאת אותו.

כולנו מכירים את המחשבות האלו. חשבנו אותן פעם ראשונה כשרון ארד נחטף. אחר כך חשבנו אותן במשך חמש שנים, מהרגע שגלעד נחטף וכל זמן היותו בשבי.

פגשתי כמה פעמים את בתיה ארד, אמו של הנווט הנעדר רון ארד. לי היה נראה שאין היא מסוגלת להכיל את הכאב, שהכאב אוכל אותה מבפנים. בתיה נפטרה ממחלה קשה בגיל 68. "איבדנו אישה דגולה ואצילת נפש", אמרו עליה. "היא הייתה חלק מהאתוס של האם הנלחמת על החזרת בנה מהשבי".

והלוואי ואף אמא לא תצטרך לשאת את הדגל הזה יותר.

נדמה לי שאין תחושה איומה מזו, שאין יותר גרוע מאשר לא לדעת מה קורה עם הילד שלך.

בעצם יש. הבשורה שמשפחת חלבי קיבלה היום. או שבעצם אולי לא. אולי לא עדיף ככה. אולי עדיפה התקווה הקטנה, הקלושה, שהוא יחזור, שהוא יבוא כבר אל תוך החיבוק.

ואני חושבת על הימים האחרונים, שבהם הם יודעים שנמצאה גופה ועל תפילותיהם.

בסוכות שעבר התבשרנו על העסקה לשחרור גלעד וכולנו החסרנו פעימה. לא האמנו, פחדנו שמשהו יקרה, פחדנו איך הוא יהיה ואז הוא חזר, עייף, רזה נורא, אבל חזק ברוחו.

היום הסיפור של מג'די נגמר אחרת. הוא נגמר רע ונורא.

ההורים שלו האמינו שהוא חי. הם קיוו כל יום וכל לילה. אין ספור תפילות הם נשאו. אין ספור הבטחות הם הבטיחו, אם הוא רק יחזור.

היום יש סוף לתקוות וסוף לסיפור הקשה והכואב הזה.

הלוואי ולא זה היה הסוף.

עם הזיהוי הוודאי של שרידי גופת החייל מג'די חלבי ירד לחמישה מספר נעדרי צה"ל שגורלם עדיין לא ידוע - זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן, נעדרי קרב סולטן יעקב, הנווט רון ארד וגיא חבר שיצא ב-1997 מבסיס בגולן ונעלם. אמו של גיא משוכנעת שהוא חי.