"תפסיקי כבר!" היא נזפה בי על כך שכל שנייה הצצתי בסלולרי.
הסברתי לה שפשוט הרגע העלתי סטטוס בפייסבוק ואני חייבת לראות מה קורה איתו, איך מגיבים אליו ובעיקר: כמה לייקים הוא מקבל.
היא אמרה לי שהשתגעתי, ושהיא תלך אם לא אסגור את הסלולרי. סגרתי, הסתכלתי לה בעיניים, והבנתי שהיא קצת צודקת, שכולנו קצת השתגענו.
למי ששכח, ככה נראה חיבוק אמיתי
כולנו נכנסנו לפייסבוק כדי לראות במה מדובר, מהסקרנות. הרי לא באמת הרגשנו צורך להכיר אלפי חברים וירטואלים. סתם עניין אותנו מה זה הדבר הזה שכולם מדברים עליו (במקרה זה גם קרה לעוד מיליארד איש). ואז הדבר הזה התחיל להיכנס לנו לחיים. כשאנחנו אוכלים אנחנו מספרים על זה, כשהילד זוכה במדליה מהגננת אנחנו כותבים על זה, וגם יודעים על כל מה שקרה בצלחת / בית / משפחה של החברים. ואז, אחרי כמה זמן, אנחנו כותבים משהו שפתאום מקבל המון "לייקים". ואנחנו גאים. הנה, מקשיבים לנו, אוהבים אותנו. ולאט לאט אנחנו נכנסים לתוך העניין הזה, של הדירוג. כי הכלי הזה כל הזמן מדרג אותנו. כמה חברים יש לנו? כמה לייקים קיבלנו? כמה תגובות?
ואז אנחנו נשאבים לתוך העולם הזה. יש לנו חברים חדשים שאף פעם לא ראינו, שאנחנו מחבבים אותם (ונותנים להם בלייק) חמש פעמים ביום. וזה בסדר ואפילו נחמד. הבעיה היא שלאט לאט אנחנו מגלים שיש לנו חברים אמיתיים שכבר מזמן לא פגשנו.
ואז אנחנו מגלים שהפייסבוק, הרשת חברתית שהוקמה בכדי להשיג חברים, בעצם מרחיקה אותנו מכל מה שהוא חברות אמיתית. חברות היא דבר פרטי ואינטימי. חברים מסתכלים לך בעיניים, כי רק אז הם רואים אם זה שאת אומרת משהו שנון לא מכסה על זה שקשה לך. או שכואב לך. ובעיקר, רק חברים אמיתיים יכולים לחבק אותך כשעצוב לך.
ואת התחושה הזו, שיש כמישהו מחבק אותך, ניסו לחקות עכשיו מדענים מהמכון הטכנולוגי במסצ'וסטס MIT, שהמציאו אפוד בשם ""hug-a-like, שמחבק אותך כשמישהו לוחץ לך "לייק". עוד ניסיון להפוך את הווירטואלי לחיקוי של המציאות.
קראתי את זה ופתאום היה לי נורא עצוב.
העולם הווירטואלי התפתח כדי לתת לנו תשובה על צורך בתקשורת עם אנשים. עם חברים שנמצאים רחוק, עם משפחה, עם חברים שנמצאים קרוב ולא מצאנו זמן לפגוש אותם בין כל העיסוקים שלנו.
המצאת האפוד הזה מדגישה כמה רחוק הלכנו עם זה ועבורי מסמלת גבול שאם נחצה אותו, נגלה שאנחנו עצמנו הופכים ליצורים וירטואליים, שקיימים רק כפיקסלים בתוך מסך.
חיבוק לא יכול להיות וירטואלי. צריך שיהיה שם מישהו כדי לקבל ממנו חיבוק. חיבוק בא עם המגע המיוחד של מי שנותן אותו. של אמא או אבא, ילד, חברה או חבר, סבתא.
כמו שנשיקה לא יכולה להיות וירטואלית.
כי מה שלא יקרה - זה לא מרגיש כמו הדבר האמיתי.
וחיבוק חייב להיות אמיתי, אחרת הוא כלום.
like a hug HR 1 2 from Melissa Chow on Vimeo.
