זו אחריות כבדה להיות ראש מועצת גדולי התורה של המשפחה. נכון שבעצם אני גם המועצה עצמה וזה מקל על ניהול הישיבות. אבל ברצינות, לא קל להחליט בכל חג לאן פנינו. ראש השנה: תפוח בדבש סמלי או אמירה עם משמעות רוחנית ורגשית? יום הכיפורים: בית כנסת או אופניים? פסח: חמץ או כשל"פ?

תשליך, אפ סטייט ניו יורק. אצלנו התאספו ליד מזרקה בכיכר העירונית (צילום: gettyimages)
תשליך, אפ סטייט ניו יורק. אצלנו התאספו ליד מזרקה בכיכר העירונית (צילום: gettyimages)

דתיים, חילוניים ואני

איך הגעתי למצב הזה? גדלתי כמו המון ישראלים אחרים. טיפה מסורת ובעיקר חילוניות. כשחייתי בזכות עצמי הייתי חילונית לגמרי וזה גם תואם את השקפתי הדתית. לא מאמינה באלוהים. ככה אני אומרת גם לבת הבכירה שמתעניינת מדי פעם באמונותי (היא מתאכזבת ממני), אבל יש כאלה שמאמינים, אני ממשיכה להגיד לה (היא בכל זאת מאוכזבת).

לפני שהיו לי ילדים הייתי באירוע משפחתי כלשהו ואחד הנוכחים קידש. ילד חמוד שהיה שם, גם הוא קרוב משפחה שלי, הסתכל עליו בתימהון. לא היה לו מושג מה זה. ראיתי וידעתי שאני רוצה שלילדים שלי הטקס הקטן הזה לא יהיה זר.

המסורת היהודית היא חלק מהתרבות שלנו והיא יכולה להעשיר את החיים. התכנים הרוחניים מאפשרים מבט מגבוה על עצמנו וזה חשוב, אחרת אני מרגישה כמו עכבר במירוץ. האמת, הייתי מצפה שמי שעוסק בתכנים כאלה בצורה רציפה ומעמיקה יהיה אדם טוב וישר יותר. המציאות ובתי הכלא מראים שזה לא כך. אני מופתעת, אבל סטיתי מהנושא.

עכשיו יש לי שלושה ילדים קטנים, בני שנה וחצי עד חמש. ההחלטה בידי: מה נקיים? מה נשמר? זה מצב שגלום בו דבר והיפוכו: יש כאן יצירה חדשה – בדיוק ההיפך ממסורת. בניגוד לדתיים או לחילוניים, שמאוגדים בציבורים גדולים, אני בודדה בסטודיו הרוחני.

ספרי קודש עתיקים בקאבול, אפגניסטן. מסורת חוצת גבולות (צילום: gettyimages)
ספרי קודש עתיקים בקאבול, אפגניסטן. מסורת חוצת גבולות (צילום: gettyimages)

תשליך

השנה נלך בפעם הראשונה לתשליך. נבחר באחד האירועים המותאמים לילדים של התנועה ליהדות מתקדמת (רפורמית) או התנועה המסורתית (קונסרבטיבית). אני שמחה ונרגשת לחשוף את הילדים לטקס הזה. בעצמי אף פעם לא השתתפתי בו. רק זוכרת את הדתיים בעיר שבה גדלתי מתאספים סביב מזרקות הנוי בכיכרות בראש השנה.

בנוסף לזה אני עדיין מתלבטת איזה ברכות ומאכלים נוסיף בערב החג. תפוח בדבש זה ברור, יהי רצון שתתחדש שנה מתוקה. גם רימון אני אוהבת, עם הברכה שירבו מעשינו הטובים כרימון. להסתלקות האויבים אני פחות מתחברת, בשביל מה אני צריכה אותם באירוע חגיגי ושמח. אני מסתייגת גם מהברכה של ראש ולא זנב - הישגיות מעייפת אותי מאוד לפעמים.

בחוברת הפעילויות והתכנים הנפלאה של התנועה ליהדות מתקדמת מציעים לשתף את הילדים, לשאול אותם איזה מאכל הם אוהבים ואיזו ברכה אפשר לברך על פיו: למשל לבחור זיתים ולברך שתהיה שנה חריפה ומעניינת.

ראש השנה בסגנון אמריקאי: סלבריישן

כדי לקבל השראה ואווירת חג אני מחפשת ביו טיוב סרטונים לראש השנה שיצרו יהודים אמריקאים מוכשרים. כשצריך להתחרות בזוהר המפתה של כריסמס, הלואין ושאר החגים המושכים של תרבות המערב הנוצרית, חייבים פתרון יצירתי. לכן היהודים שם מחפשים דרכים להגיש את התכנים של החגים בלבוש כייפי ובצורה שתדבר לכל אחד: מה רלוונטי בשבילנו בראש השנה או יום כיפור?

למשל, קליפ של חבורת יוצאי תגלית. הזמרת שרה על מתיקות החג כשהיא משוטטת בניו יורק. מקסים:

והחבורה שכבר למדתי לחפש לפני כל חג, בוגרי מדרשת עין פרת (ממוצא אמריקאי). השיר שלהם סוחף ונפלא. אולי זה באמת הזמן לתקוות חדשות?

ובניחוח יותר מסורתי, ברברה סטרייסנד שרה את הפיוט "אבינו מלכנו". ההגשה העוצמתית שלה מרגשת עד צמרמורת. שנה טובה.

>>> לפרטים על תפילות ואירועי החג בתנועה ליהדות מתקדמת (רפורמית).

>>>התנועה המסורתית (קונסרבטיבית).