בשיטוטי באינטרנט הגעתי לכתבה שהכילה הצעה מוזרה אך מעניינת: לכתוב לעצמי מכתב לשנה החדשה. 'פרוייקט מגשים חלומות' קראו לזה שם, לא פחות. מה שמצא חן בעיניי היה הטריק, 'העבודה על עצמי' שיש בכל הענין הזה. אני אמורה לכתוב את המכתב היום, בידיעה שאקבל אותו בשנה הבאה, לפני ראש השנה הבא. במכתב אני אמורה לספר לעצמי על כל הקורות אותי בשנה החולפת (כלומר, זאת שתהיה, תשע"ג) ובעצם להכניס את כל המטרות והחלומות שלי, כאילו הם כבר קרו וכעת אני רק משתפת אותי בהצלחות. מסובך? יש שם הסבר די מפורט איך לעשות את זה אפקטיבי ומכיוון שאין מה להפסיד, החלטתי לאמץ לעצמי קצת אופטימיות ולתת לזה צ'אנס, כי לפעמים חלומות מתגשמים...
26.9.2013
שלום לך, מיה יקירתי,
מה שלומך? זמן רב שלא כתבתי לך והאמת שקרו המון דברים משמחים מאז הפעם האחרונה שבה דיברנו ונתחיל בדבר הגדול ביותר - אני בריאה, לחלוטין! אין צליעה, אין מקל הליכה, אין כלום. אני הולכת רגיל, כמו כל אחד, אפילו מדלגת ומקפצת (כן, כן, לפעמים אני גם מדלגת). את בטח מופתעת, אז אסביר לך. מיד אחרי ראש השנה שעברה, נכנסתי לסדרת בדיקות וטיפולים, שבה גילו די מהר מה בדיוק יש לי ואיך לטפל בזה וכמו שהכל השתנה בזמנו 'לרעה' בבת אחת, כך גם הכל השתנה לטובה, ככה פתאום. השינוי הזה מן הסתם השפיע על תחומים רבים ונתן לי מוטיבציה גדולה. ראשית, בעקבות האבחנות המדויקות, קיבלתי את כל הכספים שהגיעו לי מביטוח לאומי, מה שהיה בבחינת מים חיים באמצע מדבר, אחרי ייבוש כזה ארוך ומתיש. זה הרים אותי קצת מבחינה כלכלית ובעיקר נתן הרגשה של צדק פואטי.שנית והכי חשוב, פתאום אני יכולה ללכת, לעשות הליכות, להיות פעילה יותר, לזוז. צירפתי לזה תזונה נכונה והחלטתי שזה הזמן לחזור לממדים הרגילים שלי ואכן, תוך מספר חודשים, חזרתי לממדים שפויים, למשקל נכון עבורי (56 ק"ג, אם את מתעקשת לדעת...) ולכושר גופני מצוין.
זו הרגשה אדירה. את לא מתארת לעצמך כמה אנרגיה וכמה שמחה זה מכניס לי לחיים. פתאום יש לי שליטה על הגוף, פתאום אני זזה ופעילה בעולם ולא רק קיימת. כל בוקר, מיד כשאני פוקחת את העיניים, אני נוגעת, בודקת את הרגליים, השוקיים, הירכיים, הידיים, הגב התחתון, מוודאת שהכל במקום, שאת הכל אני מרגישה. ומאושרת לגלות שאין נמלול, אין תרדמת, הכל חי, הכל תחושתי להפליא. או אז אני פשוט מזנקת מהמיטה (את קולטת? אני יכולה לזנק!), עם חיוך מטופש, אבל מה זה שמח ומתחילה את היום שלי בשמחה.
חרדה קיומית? לא מכירה
את בטח זוכרת שבשנה שעברה התחלתי לכתוב בלוג ב-xnet וזה עשה לי טוב, נכון? אז ככה, המשכתי עם הבלוג הזה ומעבר להרגשה הטובה שזה נתן לי ועידוד רב שקיבלתי מהגולשים, זו היתה הזדמנות נהדרת בשבילי פשוט לכתוב, להתאמן. וכמו הרבה פעמים בחיים, מתוך שלא לשמה בא לשמה. אז רצה הגורל ואת הבלוג הזה קראו גם האנשים הנכונים. הדלתות הנכונות נפתחו, דבר הוביל לדבר ומתקופת החגים בשנה שעברה, התחלתי ממש להתפרנס באופן קבוע מכתיבה. וכשאני אומרת להתפרנס, אני מתכוונת להתפרנס בכבוד, ממש!מיה, זה פשוט תענוג אחד גדול. אני יושבת בבית, כותבת ומקבלת על זה כסף, שגם מספיק לכלכל אותנו בכיף וברווחה. בצהרים אני בבית, מקבלת את הבת שלי מבית הספר, עם ארוחת צהרים חמה ובעיקר, אני רגועה. המקרר מלא, החשבונות משולמים בזמן והחרדה הקיומית נעלמה. פתאום אפשר לנשום. אין עמותות, אין תחנונים ובקשות, כל אלו נעלמו כלא היו. יש אותי, מתפרנסת בכבוד מהכישורים שלי, כמו כל אדם נורמלי. כמה פשוט, ככה טוב.
הצלחתי גם בשנה האחרונה לטפל בשיניים. מצאתי רופא נהדר ולא יקר ולאט לאט סידרתי את השיניים שלי ועכשיו אני מחייכת בפה מלא בשיניים לבנות וישרות. זה משהו קטן וכאילו ברור מאליו, אבל הרבה זמן הוא לא היה ברור לי בכלל. אם היית זבוב על הקיר אצלי בבית היית יכולה לראות שבכל פעם שאני עוברת ליד מראה, אני דופקת חיוך דבילי ענק לעצמי, רק בשביל לראות שוב את השיניים שלי.
הרוגע הזה שהביאה איתה הפרנסה, אפשר לי להתחיל לחלום ולהסתכל קצת מעבר לאף שלי. את יודעת שתמיד היתה לי חיבה לקריינות ושגם עשיתי בעבר קצת ג'ינגלים לכמה חברות, אז החלטתי לקחת את זה צעד אחד קדימה וניגשתי לאולפן שאיתו עבדתי כבר בעבר ועשיתי שם קורס קריינות והיום את יכולה לשמוע את הקול שלי בכל מיני פרסומות. זו תוספת נאה להכנסה החודשית ובעיקר, בעיקר זה עושה לי כיף. להיכנס לאולפן, לשים את האוזניות, להפיח חיים בטקסט ולשחק כל פעם עם הקול באופן אחר, פשוט גורם לי להנאה. ותתפלאי, אני די מבוקשת.
שגרה מבורכת
הדבר הכי משמעותי מבחינתי (חוץ מהבריאות כמובן, שמי כמוני יודעת שזה מה שחשוב באמת), זה שכל האירועים שתיארתי כאן הכניסו אותי לסדר יום ולשגרה מבורכת. שגרה שבתוכה אני כותבת באופן קבוע כל יום, מפתחת דמויות, מצרפת ביחד סיפורים ומכינה את מה שעתיד להיות ספר הביכורים שלי. קובץ של סיפורים קצרים. את זוכרת בוודאי שזה היה 'החלום הגדול' מאז ומעולם, אבל אף פעם לא העזתי לחשוב שאני יכולה או שזה יעניין מישהו בכלל. יש לי כזאת יראת כבוד לאנשים כותבים, שמעולם לא חשבתי שאני יכולה לכלול את עצמי בתוך הסקטור הזה.הבלוג נתן לי את הביטחון וגם לא מעט פידבקים חיוביים לגבי איכות הכתיבה שלי ויש לי חבר טוב, שהוא גם עורך גאוני במקצועו שמכוון אותי ומסייע לי. אנחנו מכוונים להוציא את הספר לקראת סוף 2014, קצת לפני ראש השנה הבא וכבר מעכשיו אני מתרגשת. האמת היא שאני פשוט מתרגשת מזה שאני כותבת כל יום והדמויות והמשפטים קורמים עור וגידים ומתחברים לסיפור קטן, על אנשים. אני עוד לא חושבת במושגים של "ספר". זה גדול לי מדי כרגע. אני פשוט מתמקדת בזה שאני כותבת, זה הכל.
זוגיות? יש למה לצפות
דבר משמח נוסף: נרשמתי ללימודי ספרות באוניברסיטה הפתוחה. זו אהבה ישנה שלי והמסגרת של האוניברסיטה הפתוחה הכי מתאימה לי. זה יותר בשביל הלימודים עצמם ופחות בשביל התואר, אז יש לי עוד משהו שאני מתרגשת ממנו ומצפה לו.אלו בגדול הדברים שקרו בשנה החולפת. כמו שאת מבינה היתה לי שנה מוצלחת מאוד, עם הרבה הפתעות משמחות. הילדה המקסימה שלי גדלה בעוד שנה והשינויים הללו השפיעו עליה לטובה ובעיקר החזירו לה תחושות ביטחון ויציבות והורידו ממנה עומס רגשי מיותר. היא שוב יכולה להיות ילדה רגילה, עם כל מה שמשתמע מכך.
אז אני דואגת הרבה פחות וצוחקת הרבה יותר. אני ישנה מוקדם יותר וקמה מוקדם יותר. אני אוכלת יותר ירקות ופירות ושותה הרבה מים וכל יום שלי מתחיל עם צפייה בקטע סטנד אפ ביוטיוב וגם מסתיים ככה, כי זה עושה לי טוב וכי צחוק מרפא.
יש לי למה לצפות בשנה החדשה ועוד מלא תוכניות וחלומות, כמו לקחת שיעורי ריענון על פסנתר, כי ניגנתי הרבה שנים ובגיל ההתבגרות העדפתי לבלות עם החבר'ה בתנועת הנוער במקום להמשיך ולהתאמן שעתיים בכל יום, ועכשיו אני מתגעגעת. או לעשות התעמלות פנים כל יום, גם כי זה עובד וגם כי הסיכוי שיהיה לי אומץ לעשות ניתוח פלסטי או להזריק משהו, הוא אפסי. את מכירה אותי, אפילו מבדיקות דם אני מתחמקת ועושה רק כשכבר אין ברירה, כי יש מחט שמעורבת בכל הענין...
וכן, לא כתבתי לך על זוגיות, אבל גם זה יגיע. השנה הזאת היתה למעני, שנה שבה אהבתי בעיקר את עצמי לשם שינוי. אבל אל דאגה, אני בטוחה שבמכתב הבא יהיו לי בשורות משמחות גם בנושא הזה.
אז שתהיה לך תשע"ד טובה ומאושרת, מלאה בבריאות, בהצלחות ובבשורות משמחות.
אוהבת אותך מאוד,
מיה
אז זה המכתב שכתבי לעצמי לשנה הבאה. את המכתב הדפסתי, הכנסתי למעטפה, סגרתי, החבאתי במגירה ומיד רצתי ליומן וכתבתי לי תזכורת ב-26.9.2013 לפתוח את המכתב וכמובן שגם שמתי תזכורת בפלאפון, שיצפצף. למה דווקא בתאריך הזה? כי זה בדיוק כמו היום, יום שני בשבוע שלפני ראש השנה הבא. אתם מוזמנים לנסות בעצמכם, ולכו תדעו, אולי עלינו פה על סטארט אפ.
נ.ב.
הכותרת שנתנו לפוסט הראשון שלי היתה "האסונות של מיה". נראה לי הולם ביותר אחרי 8 חודשים לכתוב פוסט שהכותרת שלו היא "החלומות של מיה" ואולי זה סימן לבאות, מי יודע...
