שלום לכל ההורים ששולחים השנה את ילדיהם לגן החדש. כדי לעזור לכם לעבור את שלב ההסתגלות במהירות (לילדים אנחנו לא דואגים. הם יהיו בסדר), הכנו לכם את "מגדיר ההורים - להורה המצוי", המדריך שיקל עליכם לזהות בעיקר עם מי להזדהות:

ההורה המתערב

מדובר בזן השכיח והמורגש ביותר. חוץ מזה, אם תשאלו אותו - הוא לא מתערב. הוא מעורב והלוואי שלכולם היה אכפת כמו שלו אכפת. ותודה לאל שהוא בגן הזה, אחרת מי יודע איך הדברים היו מתנהלים שם. ותאמינו לו, הוא עושה הכול מתוך אכפתיות אמיתית. מה שטוב לו - טוב לילד שלו וטוב לגן כולו. הוא לעומתכם, מקדיש מחשבה וזמן לגן, על חשבון זמנו הפרטי! הוא לא בין המקדימים לגן, אבל הוא בהחלט בין המשתהים. הוא מנהל מינגלינג עם ההורים והגננות וילך ממש בדקה ה-90, לא לפני שהשאיר הוראות מדוייקות לצוות. באירועים בגן הוא יגיע עם כל המשפחה, כולל הסבתא, למרות שבפתק היה רשום "הורים בלבד". אגב, כשהורה מתערב מגייס את כישוריו הניהוליים ומתנדב לוועד הגן - הוא בדרך כלל מתחיל בצוות ונשאר לקראת סוף שנה בסטטוס החביב עליו - מנכ"ל ולבד. אבל זה לא ימנע מכם לשמוע אותו מתלונן כמה קשה לו שהוא עושה הכל לבד. אפשר למצוא אותו בשעות הפנאי בגינה השכונתית בצ'ט פתוח בנושא "הגן שלנו לאן".

משפטים מאפיינים: לגננת ולהורים: "את לא חושבת שהם לא עובדים מספיק על הכנה לכיתה א?'", "לדעתי, עדיף להביא להם חוג חשיבה אתגרית במקום ה... יוגה צחוק הזה", "חייבים לעשות משהו עם העומרי הזה. זה בלתי אפשרי, מצדי שיעבור גן. הוא ילד עם כל כך הרבה בעיות. כל הזמן נושך ומפריע לריכוז. מאיצ'וק שלי חזרה עם כזה סימן בשבוע שעבר", "אני משלמת כל כךהרבה כסף לגן. מה הבעיה להביא עוד סייעת?"

  (צילום: thinkstock)

ההורה שמפחד להגיד

עוטה על פניו בדרך כלל ארשת שביעות רצון. עין בלתי מזוינת, במיוחד אם היא ממוקמת על פניה של הגננת, לא תבחין בסדקי ההסתייגויות. האני מאמין שלו הוא "אני אהיה טוב לגננת - אז היא תהיה טובה לילד שלי" האופציה ההפוכה דומיננטית לא פחות, באופן התנהלותו, אבל הוא ממש לא רוצה לחשוב עליה ולכן ככזה, הוא אימץ לעצמו כמה טקטיקות שיסייעו לו בכל זאת להביע את מחאתו ולהשפיע בדרכו הפאסיבית. באסיפות הורים הוא יביע את דעתו האמיתית אחרי שעוד שניים-שלושה הורים הביעו את דעתם התואמת לזו שלו ממש. יש לו דעה, אבל ליתר ביטחון הוא יאסוף נתונים בשעות הפנאי ויגבש אותה סופית אחרי שהוא וידא כי זו עמדת הרוב. הוא לעולם לא ייקח על עצמו את תפקיד השליח, אבל בהחלט יהיה כוח מעודד מאחורי הקלעים - כי אתם יודעים, "מאחורי כל הורה פורץ דרך, עומד הורה שמפחד להגיד..."

משפטים מאפיינים: להורים: "תגידו, יש לך מושג מתי היא מתחילה עם ההכנה לכיתה א'? בגן השני הם כבר הגיעו לאות ו'. אני חושבת שכדאי שמישהו ידבר איתה". לגננת: "דעי לך שלי אישית אין בעיה עם זה, אבל...", "שמעתי כמה הורים שאמרו ש..."

ההורה המתמם

קווים לדמותו: הוא בדרך כלל משרה אווירה של מי שאינו ממש מעורב ואינו יודע מה קורה ומקבל את המידע מקולגות למקצוע ההורות בגן. לא פעם, כשאותו מידע הופך להיות לא רלוונטי. ואגב, אם לא ידעתם - "אי ידיעה בהחלט פותרת..." הוא ניחן בזיכרון סלקטיבי שאמנם מסנן מידע כמו לשלוח עם הילד חבילת פירות יבשים לט"ו בשבט, קרשים למדורה ומעדן חלב לשבועות, אבל זוכר תמיד לשלוח את הילד לגן ולא מפריע למכשולים מינוריים כמו חום להפריע לו. הוא טוב בחשבון ויודע שאם השעה שמונה וזמן ההשפעה של נורופן תקף לשמונה שעות - אז עד שלוש לפחות הילד יהיה בסדר. הוא טוב בהסתברות ויודע שאי אפשר באמת להוציא את נחמה מהראש לפחות למשך העשר שנים הבאות ואם בכל זאת יטרח, הילד ממילא יידבק מילד אחר, אז למה להתאמץ?

משפטים מאפיינים: לגננת: "אבל בבוקר הוא היה בסדר", "באמת? אני אסתכל. הוא בכלל לא מגרד. אגב, נראה לי שהוא נדבק מ..."

להורים: "יוהו, עוד פעם שכחתי להביא צ'ק לוועד, אני אביא אחרי הצהריים לטקס סיום".

ההורה המקובל

קווים לדמותו: הדבר שהכי חשוב לו זה מעמדו החברתי של הילד שלו. ככזה, הוא לא יפספס אף מפגש חברתי שווה ואקסלוסיבי. הוא יודע בדיוק מי החברים בגן שכדאי לילד שלו להתחבר איתם ואפילו ישקיע, יתרום וייזום מפגש חברתי כזה, אצלו. אין סיכוי שתראו את הילד שלו לא מעודכן בטרנדים הלוהטים שבגן או בחוגים הפופולארים - הילד שלו יהיה שווה בין כל השווים. הוא ינחה את הגננת עם מי כדאי שהילד שלו יתרועע ועם מי לא. אגב, אם הוא כרוך אחריכם, דעו שהילד שלכם, ממש IN.

משפטים מאפיינים: לגננת: "אני לא רוצה שהוא ישחק עם...". להורים: "תגידי, מה עובר עליה, איך היא מלבישה אותו? מסכן הילד, בחיי", "אני עושה לו יום הולדת, אבל רק לארבעה חברים, אז אל תדברו על זה. לא נעים".

ההורה שהולך נגד הזרם

קווים לדמותו: בשבילו איחור אופנתי זו הצהרה חברתית לגיטימית. אם זה בתחילת היום ואם זה בסופו. חוץ מזה שבגיל הזה צריך לזרום, לא להיכנס לתוך כללים נוקשים מדי. כך שהבעיה היא לא אצלו, אלא במערכת. למה בכלל צריך להגיע עד שמונה וחצי? זה גן ילדים, למען השם, לא בית ספר. למה צריך להכניס את כולם ללחץ? אז שידחו את הריכוז בחצי שעה. וכן, יש לו מה להגיד על כל דבר וסליחה באמת אם זה לא מייצג את הכלל, ככה שלא בטוח שאפשר להגדיר במה הוא מאמין, אבל תהיו סמוכים ובטוחים שזה יהיה ההיפך מהשאר.

משפטים מאפיינים: לגננת: "למה לא לתת להם פירות וירקות בימי הולדת במקום ביסלי ובמבה..." להורים: "למה צריך להכין אותם לכיתה א'? יהיה להם מספיק שנים להיות בבית ספר. למה כבר להלחיץ?" "לאן הטיול משפחות? בא'נה, הוועד הזה מה זה משועמם..."

ההורה הלא מעורב

קווים לדמותו: בניגוד לקודם הוא זורם. הלאה ומהר. הוא מתייצב ראשון בגן, מפקיד את האוצר ודוהר לעמל יומו. אל תטרידו אותו בזוטות ובטח לא בפתקים של 'דרושים הורים מתנדבים'. כן, יש לו במשרד מכונת צילום, אבל בדיוק נגמר הדיו. הוא יודע שצריכים הורים מלווים לטיול, אבל הוא ממש לא יכול. למדורה הוא ישמח להביא כוסות פלסטיק, אבל הוא ממש לא יכול לעזור לתלות את היוטה בחצר, ממש לא... באמת... מתנצל... אגב, למה אף אחד לא מתקן את הציר של הדלת החורקת - כולה לשים שמן? טיולי משפחות בגן? תיק. אירועים עם הורים? שניים-שלושה בשנה, לא יותר. עזבו, ימי הולדת בלי הורים.

משפטים מאפיינים: להורים: "למה צריך חופש באיסרו חג? מישהו יודע בכלל מה זה איסרו חג?", "ואגב, צריך שהוועד יטפל בזה, מה בעצם הוועד הזה עשה כל השנה?"

ההורה המודאג

קווים לדמותו: קשה לו. נכון שהוא שמע דברים נפלאים על הגן והגננת, אבל זה רק שהילד כל כך רגיש, נכון שהוא מפסיק לבכות דקה אחרי ומיד הולך לשחק, אבל אולי היה צריך לחכות עוד שנה לפני גן עירייה? מה זה גיל ארבע? זה כלום. גם לא בטוח שהאוכל בצהרונית מספיק לו. הוא אוהב רק דברים מסויימים. הוא לא אוכל כל דבר. מי יודע איך הוא מסתדר עם הילדים בגן? יש גם כמה ילדים שנראים קצת שתלטניים. חוץ מזה, איך הגננת יכולה לראות אותו בין 35 ילדים? בהיעדר תשובות לכל השאלות האלו, אולי כדאי בינתיים לעמוד קצת בחוץ ולהציץ.

משפטים מאפיינים: לגננת: "קרה משהו? הוא נראה קצת מצוברח", "הוא אכל מספיק?" להורים: "מה דעתכם שנציע לעירייה לשים מצלמות בגן? אנחנו נממן".

ההורה המעורב

קווים לדמותו: מדובר בזן נדיר, אם כי ניתן למצוא לפחות אחד בכל גן. הוא החביב ביותר על הגננת ואולי נקודת הפתיחה לתחילתה של ידידות מופלאה. יש בו הכל מכל דבר, אבל במינון הנכון. הוא יביע את דעתו באופן מכובד מבלי לאיים על סמכותה של הגננת. הוא בדרך כלל לא יקבע עובדה, אלא ישאל שאלה באופן מתעניין ולא ביקורתי או מתנשא. פיו ולבו שווים ובדרך כלל ישמור על תקשורת פתוחה וחיובית כשמה שהוא רואה לנגד עיניו זה את טובת הילד שלו. וטובת הילד שלו הוא שיתוף פעולה עם הגן. גם אם הוא לא יגיע לדרגת מעורבות של וועד, הוא ינדב את שירותיו לטובתו ברגע שיידרש. הוא יודע להגיד באופן דיסקרטי וענייני לגננת אם משהו מפריע לו. באותה מידה הוא ידע גם לתת מילה טובה. אין ספק, חלומה של כל גננת.

משפטים מאפיינים: לגננת: "היום בארוחת בוקר, שמת לב אם הוא אכל את כל האוכל?", "נראה לי שיש מתחים בינו לבין יהלי בזמן האחרון. את יכולה רק לשים לב לזה?",

להורים: "אני אכין פשטידה". "כל הכבוד על מסיבת חנוכה. איזו השקעה..."

שתהיה שנה מוצלחת לכולם.