כמה חוברות לימוד הילד באמת צריך?

השבוע הלכתי לקנות לילדיי את הציוד הנדרש לבית ספר. משנה לשנה רשימת הספרים הולכת וגדלה וכך גם העלויות. השנה יוצא לי אחרי הנחות לשלם 1,500 ש"ח עבור שני ילדים. רק על ספרים וטושים! ומה אם צריך לקנות גם ילקוטים? אין לי מושג מה עושה משפחה עם ארבעה ילדים או יותר.

סטארט אפ של משרד החינוך: למחזר ספרים

השנה התחיל משרד החינוך לקדם פרויקט מבורך של השאלת ספרי לימוד. מדובר בפרויקט שאמור לחסוך בעלויות להורים, אבל האם הוא באמת חוסך או שמדובר בפופוליזם זול? או יותר נכון, יקר... כך תהה בפני המוכר בחנות ספרי הלימוד, מרדכי אטיאס, שאפילו טרח לכתוב על כך מכתב לשר החינוך. הוא טען שם שלא צריך ללכת רחוק כדי למצוא פתרון. מספיק פשוט ליישם את ההוראות המאוד ברורות שיש בחוזרי המנכ"ל של משרד החינוך בנוגע לרשימות הספרים. אם יקפידו עליהן, כבר תהיה מהפכה גדולה בענף וחיסכון גדול להורים. מדובר שם למשל על איסור החלפת מהדורות בפחות מ-5 שנים, איסור על שימוש בחוברות עבודה, איסור על הוראה לחייב הורים לקנות מהדורה אחרונה אם הקודמת לא נפסלה רישמית, פיקוח על מחירים ועוד.

בחנות הזאת, כמו בהרבה חנויות אחרות, ניתן להשאיל ספרים, גם בלי שום מהפכה. פשוט לקנות יד שניה, להעביר מילד לילד, למחזר. לא מסובך. הבעיה היא שצריך להספיק למחזר לפני שמשרד החינוך מחליף מהדורה, כי גם אם היא כמעט זהה, אסור להשתמש במהדורה הישנה.

אבל כל אלו בעיות קטנות בשיטת המחזור. לבעיה הגדולה והמרכזית בכל העניין קוראים: חוברות לימוד. כמעט כל הספרים של ילדיי הם בעצם חוברות ואם מצאנו דרכים לקצץ עלויות בספרים, עם חוברות זה פשוט לא אפשרי. אי אפשר להעביר אותן. הילדים צובעים, כותבים, גוזרים ומדביקים. בסוף השנה כל מה שנשאר זו ערימה של נייר לפח המחזור ורשימה חדשה של חוברות חדשות לגמרי שצריך לקנות לשנה הבאה. ולמה? מי בכלל צריך את החוברות האלה?

הפוסטים הקודמים של יאנה:

>>> הילדים שלי ילמדו רק אצל מדריך רוסי

מי צריך את החוברות האלה?

בהתחלה מאוד התלהבתי מכל העניין של חוברות הלימוד. כל הצבעים והציורים האלה. חשבתי לעצמי, איזה יופי! איזה כיף לילדים היום. מה היה לנו - מחברת, עיפרון וזהו. אז בחוברת הראשונה התלהבנו, בשנייה כבר פחות, בשלישית לבתי כבר די נמאס. ואת האמת, גם לי. שלושה עמודים בחוברת הזאת ושישה עמודים בחוברת ההיא ובסוף המחצית הלחץ גובר. צריך לסיים את החוברות. עשרה עמודים בחוברת הזאת ועוד עשרה בחוברת ההיא.

כשראיתי את ערימת החוברות של כיתה ג' חשכו עיני, אבל לא רק בגלל העומס והמחיר. שמתי לב שלעיתים דרוש תואר ראשון אם לא שני כדי לפענח שאלות מסוימות. יש שם שאלות שדורשות חשיבה מופשטת שפשוט עדיין לא התפתחה בגיל הזה. מרוב שמנסים לשפר ולייעל ומוציאים מהדורה אחת אחרי השנייה, נראה לי שמפספסים את העיקר. כל שיטות הלימוד המתוחכמות האלה לא רק שלא תורמות מאומה - הן אפילו מבלבלות את הילדים.

ניקח לדוגמה את החוברות המלמדות את לוח הכפל. שתי חוברות בכיתה ב' (היום זה הצטמצם לאחת) ועוד חוברת בכיתה ג' ואף אחד מהילדים בכיתה לא זוכר את לוח הכפל. פלא פלאים! הרי הדרך היחידה לזכור את לוח הכפל היא פשוט לשנן אותו בעל פה. לא צריך שום חוברת. כמה זמן לקח לנו לזכור את הלוח? חודש, חודשיים? היום לוקח להם הרבה יותר זמן. ומה עם מבנה עשרוני של המספר? צריך חוברת שלמה לכל תחום (תחום ה-1000, תחום הרבבה, תחום המיליון וכו')? ואז בוודאי גם צריך חוברת חיבור וחיסור לכל תחום, חוברת כפל וחילוק לכל תחום. אין ספק שמי שהמציא את החוברות האלה יודע היטב את לוח הכפל. ארבע כפול שלוש כפול ארבעים וכן הלאה. ערימת החוברות תופחת ומכניסה מאות מיליוני שקלים למו"לים ולמחברים. ומה נותר לנו, להורים - כמו בכל שנה - חור ענק בכיס.