אפינו, ציירנו, צפינו בסרטים, שחינו, התגלשנו, טיילנו - מה עכשיו? הקטנטנים מצטרפים בימים אלה לחופש הגדול ובכל ערב אני חרדה מחדש ליום המחרת - מה אפשר לעשות עם הילדים? ומעבר לעובדה שהילדים משתעממים ודורשים פעילות ומעבר לעובדה שאני מאוד רוצה לעייף אותם היטב במהלך החופשה, חשוב לי שיהיו פעילים ולא ישבו מול מסכים שעות רבות וכמובן, שהפעילות תפתח אצלם את ההתפתחות, בצורה כייפית ונכונה. התייעצתי בנושא עם לילך עזרא - בעלת מתוק - סטודיו לתנועה וליווי התפתחותי שנתנה כמה רעיונות, אבל בעיקר הציעה: לזוז, לרקוד, לקפוץ ולהשתולל.

למה חשוב שהילדים ינועו?

מעבר לכך שהתנועה מאפשרת את התפתחותו המוטורית של הילד, היכולת שלו להגיע ממקום למקום בעצמו, המודעות שלו לאיברי גופו והיחס בינו לבין הסביבה וכמובן, חיזוק טונוס השרירים ופיתוח מערכת שיווי משקל - לתנועה יש גם חשיבות ריגשית גדולה. כשילד הוא תנועתי ומפותח, זה נותן לו מעבר לכל תחושת ביטחון: ביטחון בנפש, בגוף ובמודעות. עם התחושה הזו הוא מפתח, בין היתר, את המערכת הרגשית, ההתנהגותית והחברתית שלו.

העידן בו אנו חיים מלא בטכנולוגיה. בכל רגע מישהו מייצר משהו נוסף שאמור "להקל" עלינו את העשייה. השאלה שנשאלת היא לכמה "נוחות" אנו באמת זקוקים, כמה זה באמת טוב לנו בסופו של דבר? ככל שאנו נתמכים יותר ויותר בטכנולוגיה ומשתעבדים למדיה זו או אחרת אנו מתנועעים פחות ופחות.

אז נכון שמאוד נוח להושיב את הילד מול הטלוויזיה (אני אגלה לכם סוד - לנו בכלל אין טלוויזיה בבית. כן, כן קראתם נכון), כדי ללכת לנוח או להספיק לעשות עוד כמה דברים. זה בסדר לעשות זאת, אך במידה מדודה מאוד. אנו מציפים את מוחו הקטן בגירויים, כשעוד אין לו את יכולת הספיגה, ההבנה, העיבוד והנטרול שיש למבוגר. זהו מתכון נהדר לקבלת ילד עם היפראקטיביות והפרעות קשב וריכוז. שלא לדבר על בעיית גבולות.

בנוסף, תינוק או ילד שאינו מתנועע מספיק, ישלם על כך בילדותו וכן בבגרותו. זה מתחיל בטונוס שרירים שלא מתחזק דיו וכמו כדור שלג, יוצר גוף חלש יותר וחוסר חשק לתנועה. במקביל, חוסר בתנועה הוא חוסר בחוויות ווסטיבולריות, אשר אינו מאפשר מערכת שיווי משקל מפותחת.

אז נכון שאנחנו מאוד מתלהבים כשהילד בגיל שנה מעביר תמונות באייפון ובגיל שנתיים כבר מזיז את העכבר של המחשב, אבל אם הוא מעוכב בהתפתחות המוטורית שלו, אז מה כל זה באמת שווה?

כשילד מעוכב בהתפתחות המוטורית שלו, הביטחון שלו בעצמו יורד, דימוי הגוף שלו נמוך ופה התחלנו כבר ליצור בעיות רגשיות - המובילות לבעיות התנהגותיות - המובילות לבעיות חברתיות. ומה אנו מלמדים אותו מגיל צעיר, שנוחות היא הדבר החשוב ביותר? בעולם שלנו בלי מאמץ אין הישגים. מהדברים הקטנים ביותר לגדולים באמת!

אז מה עושים?

הגבילו את זמן הטלוויזיה, הדליקו מזגן (אם הוא לא פועל אצלכם 24 שעות), שימו מוסיקה וריקדו איתם, שחקו איתם תופסת, מחבואים, 1,2,3 דג מלוח. מה שבא לכם ולהם. בזמן פעילות משתחררים בגוף אנדורפינים ויוצרים תחושת "היי". והנה עוד כמה הצעות:

מסלול מכשולים

לוקחים כריות בדחיסות וגדלים שונים, ניתן להוסיף שרפרפים, חישוקים – מה שיש בבית. מסדרים על שטיח או מזרנים (לא מחליקים) ומייצרים מסלול מכשולים תנועתי. אפשר לחצות אותו בזחילה, בעמידה, בקפיצות – בהתאם לשלב ההתפתחותי בו נמצאים הילדים ואפשר ורצוי להדגים בעצמנו. במה זה תורם לילדים? התרגיל הזה קודם כל מחזק טונוס שרירים, מפתח מערכת שיווי משקל, מחזק רפלקס בלימה, תחושתיות בכף הרגל ובגוף, חשיפה למרקמים שונים וחשוב מאוד – תחושת הישג - הצלחתי לסיים את המסלול! והרי לכם אקט חינוכי נפלא שיוצר תחושה נהדרת.

המטרה: לחצות את ההר
המטרה: לחצות את ההר

הר הכריות

את אותן כריות מרכזים ל"הר" גדול ורחב ככל האפשר. אם יש פופים או אביזרים רכים נוספים, מוסיפים אותם לערימה. המטרה היא לחצות את ההר מצד אחד לשני בזחילה או טיפוס. על מנת לעודד את הילדים, רצוי לתת גירוי משכנע כלשהו בקצה השני. לקטנים יותר, אפשר לשים צעצוע מולם כדי שיזחלו אליו ובכל פעם להרחיקו עד שחוצים את ההר. עצם הטיפוס על משטח ששוקע, מחזק את הטונוס ודורש תכנון תנועתי שמשתפר תוך כדי עשייה. יש כאן התמודדות, אתגר ושוב תחושת הישג בסיום. בנוסף, התרגיל מחזק מערכת שיווי משקל ואת רפלקס הבלימה ומאפשר להתמודד עם פחד טיפוס ו"נפילה" ממקום רך ובטוח.

פיל אפשר להפיל?

מסדרים על שטיח כריות או מזרנים משני הצדדים. אנחנו עומדים על שש, מאפשרים לילד לטפס על גבנו (רצוי בישיבה, אך אפשר גם בשכיבה) ו"מסיעים" אותו הלוך ושוב, עד שאנו מפילים אותו על אחת הכריות או המזרנים שבצדדים ומהדהדים על גופו עם הפה שלנו כדי להצחיק אותו. התרגיל הזה מאתגר את מערכת שיווי המשקל ומאלץ את הילד לאזן את גופו בשימוש השרירים הזוקפים והכופפים שלו, מחזק את רפלקס הבלימה והתמודדות עם "נפילה" ממקום שהוא בטוח. תרגיל נהדר לחיזוק הקשר בין ההורה לילד, שגם מלמד אותו שיציאה מאיזון יכולה להיות חווייתית ונעימה.

את כל הפעילויות מומלץ לעשות עם מוסיקה או לשיר ביחד והכי חשוב - לתת המון חיזוקים חיוביים! חופשה קרירה ונעימה.