לא פשוט לבחור היום חוג לילד. המגוון עצום. לחוגים המוכרים של פעם נוספו אין-סוף אופציות חדשות ובכל שנה הרשימה רק הולכת ומתארכת. מה עושים? אני הגעתי למסקנה שיש שתי אפשרויות. אם כל מה שאתם צריכים זה שהחוג ימלא לילד שלכם את אחר הצהרים או יאריך את שעות בית הספר, אז ממש לא חשוב איזה חוג תבחרו. העיקר שיתאים בשעות ובימים. ואז, הכי טוב לתת לילד לבחור בעצמו.

אבל אם אתם מצפים מהחוג (כמוני) שיקנה לילד ידע וכישורים ויפתח את היכולות שלו, מה שנקרא - הדברים הכבדים, אני ממליצה לבחור תחום (מוזיקה, ספורט, פיתוח חשיבה) ופשוט לחפש מדריך רוסי. כן, אני סופר רצינית. ולא, אני ממש לא גזענית.

חוג שמפתח יכולות או בייביסטר לשעות אחה"צ? (צילום: shutterstock)
חוג שמפתח יכולות או בייביסטר לשעות אחה"צ? (צילום: shutterstock)

כאן זה לא רוסיה

למסקנה הזו הגעתי אחרי שנים של התנסות בחוגים שונים. התחלתי להתמודד עם רשימת החוגים כשבתי הבכורה הגיעה לגיל 5. לפני כן התענוג נחסך ממני, הודות למסגרת גן שכללה חוגים בתוך המערכת. אחרי שנתיים במספר חוגים (בגן) ובחינת רצונות ויכולות של הילדה די לעומק, חשבתי לתומי, כמה קשה זה כבר יכול להיות? אני רק צריכה למצוא משהו שבמקביל יענה גם לצרכים שלי מהיבט של מיקום, שעות ועלויות. רשמתי את הילדה לחוג טרום-בלט במסגרת של מערכת ותיקה ומכובדת. בסופו של דבר התאכזבתי קשות. חשבתי שטרום בלט נועד לפיתוח קואורדינציה וגמישות. במקום זה אני מגיעה לשיעור פתוח ורואה הרבה חיוכים, בלונים, ילדות מתוקות מתרוצצות באולם בנפנוף ידיים וזהו זה (שנה לפני כן בתי הפגינה ביצוע הרבה יותר מסובך במסיבת הגן שלה). שאלתי את המורה מדוע לא לומדים בלט, עובדים קצת יותר על גמישות, על טכניקה. היא ענתה לי: "מה קרה לך, הן קטנות מדי". אמרתי: "אוקי, בשנה הבאה תתחילו לעבוד קשה או שנעבוד על גמישות כשנצא לפנסיה?" המאמנת תקעה בי מבט של "כאן זה לא רוסיה".

כתבות אחרונות בערוץ המשפחה:

>>> כך תגבירי את כמות החלב בהנקה

>>> דברים שעדיף לא להגיד לבת הביולוגית שלו

>>> מבחינת ביטוח לאומי אני יכולה פשוט להימחק

>>> היית מתמנה למנכ"לית בחודש שישי?

ממתי לילדים אסור להתאמץ?

בהמשך הגעתי במקרה לחוג ג'ודו שמאמנים בו לסירוגין בוריס ואריה (שמות בדויים). כל הילדים רצו ללמוד אצל אריה. ברור. אצלו אפשר לשחק ב"תופסת תרגילים" ו"קיר האש". בוריס לעומת זאת, משגע אותם עם "קו סוטו גרי" או "טאי אוטושי" ובני חוזר ממנו מזיע ומתנשף. אחרי שנה של צפייה בשיעורים, נפל לי האסימון. הבנתי שמה שאני צריכה זה להיצמד למפעילים רוסים. הרי כולם יודעים שללמוד פסנתר זה רק אצל מורה רוסיה. לא בטוח שמישהו בדק אם יש סיבה להעדפה הזאת. יכול להיות שזה פשוט בגלל שאין כמעט מורות לפסנתר ממוצא אחר, אבל גם יכול להיות שזה בגלל שעלות שיעורי פסנתר היא גבוהה ורוצים לראות תוצאות. בכל מקרה, אני אישית נצמדת להחלטה לבחור את החוגים או את הקבוצות בהן יש מפעיל רוסי. וזה עובד. אם זה בחוג שחייה, שחמט או ג'ודו. ראיתי שילדים עובדים קשה רק עם מאמנים רוסים.

השוני בין המפעילים נעוץ בגישה. לא שחסר מאמנים טובים בישראל, אלא שהגישה שונה. רוב הקהל הישראלי מעדיף את הגישה המלטפת. ברור שילדים נהנים הרבה יותר בחוג כיפי, ללא מאמץ או דרישות, אבל כיצד ילד ילמד לנגן על פסנתר מבלי להתאמץ ולהתאמן או ינצח בתחרויות מבלי להזיע ולחטוף מכות? אין ילד שלמד ללכת מבלי ליפול ולהיפצע. מאין צץ לו הרעיון שאסור לילד להתאמץ? מתי התחלנו לראות את הילדים כמשהו שצריך לשים בארון עם נפטלין? אילו מוצרט היה נולד היום, מי היה נותן לו להתקרב לפסנתר בגיל שלוש? מי הפך את החוגים לתחליף בייביסיטר? כבר אין צורך להתמיד, להשתדל, להצליח? המורה לפסנתר של בתי, אשר מודיעה על ביטול שיעור היות והנסיכה לא התאמנה, נחשבת לדינוזאור. פשוט אין דברים כאלה.

אז תקראו לזה באיזה שם שאתם רוצים, לא יודעת מה איתכם, אבל אני אמשיך לחפש עבור הילדים שלי את החוגים של בוריס, אלכס ונטאשה.