עבורי שבוע הספר הוא חגיגה. אני עדיין מתרגשת מהעובדה שאני יושבת בצד השני של הדוכן, בצד החותם. על פני נעים העוברים ושבים. אלו שבאו לבד, מלטפים את הספרים ולוקחים את הזמן. אלו שבאו עם הילדים, מנסים להעניק להם פיסה מזיכרונות הילדות שלהם, המתחבאים שמורים בטעם וריח של פעם בין הדפים. ואני מתבוננת בפסטיבל הזה, צבעוני ומלא האהבה למילה הכתובה והלב שלי מתמלא עצב בגלל הידיעה שכל זה הולך להיגמר.
שהילדים האלו, אשר עוברים עכשיו בין הדוכנים שמגיעים להם עד הכתף, יהיו האחרונים. הדור שאחריהם כבר לא ילך בין דוכני ספרים, כי כל זה לא יהיה יותר.
השנה מעיב על החג הזה ויכוח מר ולהוט, מלא כאב אמיתי, על המבצעים המטורפים של רשתות שיווק הספרים, שמשאירים את הסופרים עם פרוטות בודדות על עמלם.
מאות סופרים חתמו נגד המבצעים חסרי התקדים, במטרה למצוא דרך שבה יוכלו אנשים כותבים להתפרנס מכתיבתם.
ואני מתבוננת בהם, בסופרים, ולא מבינה איך הם לא רואים.
איך הם לא מבינים שהם יושבים בתוך רכב הדוהר אל פי תהום, ועדיין מתווכחים מי ישב ליד החלון?
זהו הרי עולם הולך ונעלם.
את חנויות התקליטים סגרו מזמן ועכשיו הם הצטמצמו לכדי מדף בתוך חנויות הספרים או ליד הקופה במזנון של תחנת הדלק. גם את חנויות סרטי הדי.וי.די סגרו. אף אחד לא מחליף יותר סרטים בספריות הסרטים, כי כולם מורידים.
מורידים מהרשת, מהמחשב, צורבים אצל חברים.
בעולם שמחוץ לישראל הוקמה מערכת שיווקית מסחרית משומנת שבה אדם קונה תרבות. שיר תמורת דולר, סרט תמורת שניים או שלושה ועכשיו גם את אנציקלופדיה בריטניקה בחמישה. קונה ומוריד ישר למחשב שלו. אמאזון, אפל טי.וי ועוד ועוד חברות ענק נכנסו אל הרווח הצר שבין התוכן והכסף.
והגיע הזמן להפנים את זה. ספרי הילדים יהפכו לאפליקציות, ספרי המבוגרים לשורה מהבהבת במחשב שבה יפתו אותך עם המילים "לחץ כאן, הורד, קרא והתרגש". לא עוד המוכרת האהובה ממליצה לך על מה שהיא קראה אתמול בלילה.
אני לא יכולה לקרוא ספר במחשב. גם לא על טאבלט. אבל אני לא העניין.
שאלתי את הילדים אם זה שונה עבורם לקרוא במחשב או על דף מודפס, הם אמרו שאין בעיניהם הבדל.
הייתי אתמול בערב בספרייה רחבת ידיים, מוארת ומקסימה בנתניה. עוד רגע ספרייה תהיה חדר עם שני מחשבים שבו רק נידרש להקליד את מספר כרטיס האשראי שלנו. אנחנו ניכנס לבתים של אנשים ולא נדע אם הם אי פעם קראו ומה הספר האהוב עליהם, כי לא יהיו מדפי ספרים. תהיה להם תיקייה במחשב תחת השם "ספרים שאהבתי".
הסופרים יכולים להמשיך לריב עם רשתות הספרים, אבל זה המאבק של אתמול.
יותר חשוב להתחיל להתכונן לקראת הבעיה האמיתית - איך מוכרים ספרים ואיך סופרים מתפרנסים מהם, גם כשאין יותר דבר כזה שנקרא ספר?
