"אני רק מסיים עוד שלב במשחק ובא", הוא ענה כשניסתה לזרז את בן ה-10 שלה. בתמימות הציצה מעבר לכתפו כדי לראות במה הוא משחק וגילתה שמדובר ב"משחק החזיות". המטרה: להוריד את החזיות של הנשים המצוירות בקליק ולאסוף אותן כשהן נופלות מהשמיים הוירטואליים המצויירים.

להוריד לנשים חזיות זה לא כל מה שילדים יכולים לעשות ברשת. "יש ברשת המון אתרים שמציעים בהקלקה אחת משחקי אונס", מספרת לנו אביטל גרשפלד-ליטוין, פסיכולוגית במכון "יסודות-יוזמות חברתיות". "במשחקים אלו צוברים נקודות ומתקדמים בשלבים ככל שתופסים ואונסים יותר בחורות!"

"משחק החזיות הוא משחק תמים לכאורה", היא אומרת. "הבעיה היא שזה גולש מהרשת ועובר למציאות. זה מעצב אווירה ואמות מוסר שמובילים להתנהגויות פסולות". בלשון מקצועית היא מכנה זאת "אפקט האדווה", גלים שקטים שמחלחלים ומעצבים את תפיסות העולם של ילדים לגבי נשיות, דימוי גוף, יחס לנשים, יחסי מין וכו'.

צופים בפורנו ולא נבוכים לדבר על זה

מדובר במשחקים שנגישים בלחיצת כפתור, אחד מהמון כאלה שיעלו במנוע החיפוש כשתקישו את הצירוף "משחק האונס". כמובן שליד מסך הפתיחה תמצאו אזהרה שהמשחק אינו מיועד למי שגילו צעיר מ-18 שנה ותתבקשו להירשם, אבל ברור כי אלה מכשולים זעירים עבור הדור הטכנולוגי הצעיר. משחק אחר שמופיע בעמוד הראשון של פורטל משחקים ידוע בארץ, מציע לילדים למזוג אלכוהול ומבטיח שככל שתשתה יותר, כך הבחורות בסביבה יראו יפות יותר וגם יפשטו את החולצה. הגרפיקה הפשוטה וחוסר התחכום של המשחק מזמינים ילדים צעירים בגילאי בית הספר היסודי להקליק בקלות.

אביטל, המתמחה בתחום התנהלות ילדים ובני נוער בעולם הטכנולוגי וברשת, נחשפת למשחקים הללו מדי יום כשהיא פוגשת קבוצות של בני נוער בכיתות ג'-י"ב, ששמחים לחלוק איתה את המשחקים האחרונים שמככבים כלהיטי הרשת. "הם לא מתביישים ולא נבוכים לדבר על זה", היא מספרת ומגלה במקביל שיש עליה בביקוש של הורים ושל מערכת החינוך לקבל הדרכה ומידע כיצד לנהוג מול התכנים שאליהם נחשפים הילדים ברשת. היא מספרת שבנים בכיתות ה' ו-ו' כבר צופים בפורנו ברשת "ואפילו מדברים על זה בחופשיות".

מעלים את סף הריגוש

האם אפשר למצוא קשר בין האירועים האחרונים: האונס של בת ה-11 ע"י בני 14 באר שבע, האונס בחוף הים בבוגרשוב, מסיבות הסיום הפרועות של תלמידים המסתיימות בתיעוד חושפני ברשת, לבין התכנים האלימים והנגישים שאליהם הם נחשפים בקליק אחד? אביטל נזהרת מלהצביע על סיבתיות או קשר ישיר, אבל מודה שאי אפשר להתעלם מהעלייה בחומרת האלימות והירידה בגיל הילדים שלוקחים חלק במעשים כאלה. "החשיפה לאלימות מינית ותכנים לא מתאימים ולא מצונזרים מעלה את סף הריגוש וגורמת לתחושה של קהות. צריך לזכור שמדובר בנערים צעירים, לפעמים ילדים ממש בתחילת גיל ההתבגרות. יכולת ההבנה שלהם ושיקול הדעת שלהם מאוד אמביוולנטים וגם התפיסות המוסריות". היא מוסיפה שבניגוד לאירוע שמדווח בחדשות ולצדו נקיטת עמדה שמגנה מוסרית ומציגה את חומרת המעשה, ברשת יש הצפה של תכנים כאלה, מה שגורם לטשטוש של חומרת המעשים, לסוג של נורמליזציה של הלא נורמלי. "הבעיה היא שהילדים נחשפים יותר להתנהגות מינית לא נאותה ולאלימות מאשר לסרטים הולמים. המרחב מאוד פרוץ. אין מספיק כוחות מאזנים והכמות, ההצפה – מטשטשת". היא מספרת על ילדים צעירים שמקליקים 'לייק' על משחק האלכוהול או על משחק הסמים שבו הם דילר שמוכר וקונה סמים וצובר נקודות ככל שהוא מצליח יותר. אבא אחד אמר לה בתגובה ש"זה רק משחק והילד עושה את זה 'בשביל הפוזה'", אבל אביטל משוכנעת שכאן מתבססת התפיסה החיובית לגבי ההתנהגויות הפסולות.

במשחק אחר ברשת תוכלו לראות איך מפתים חתלתולה עי השמעת קריאת מצוקה של מישהו ששבר את הרגל מטייפ וכשהיא נכנסת לסמטה, חתול ברכב מסחרי חוסם את היציאה. ההקדמה היא מובנית - סיפור קבוע. כשהיא מנסה לברוח הוא דוחף אותה על הרצפה ואז מתחיל המשחק האקטיבי. השחקן מזיז את היד על הגוף שלה היכן שהוא רוצה לגעת, לקרוע את החולצה וכו'.

פשוט לדעת איפה הילדים מסתובבים

בסדנה שהעבירה לתלמידי חטיבה היא שמעה במקרה צחקוקים מפינת החדר וממכשיר הפלאפון שהחזיק אחד הילדים עלו קולות של סרט פורנו. "הם לא רואים סרט אחד. הם רואים עשרות כי מדובר בקליפים קצרים וגדושים בני חצי דקה. זה מאוד משפיע על רף הסיפוק. כבר לא מרגש לראות יחסי מין קונבנציונליים".

ההמלצה של אביטל בדומה לרוב העוסקים בבטיחות ברשת היא לגלות מעורבות בנעשה בעולם הוירטואלי. זה הרבה פחות מפחיד כשאתם בעצמכם נוכחים שם ויודעים מה הילד עושה. "אין צורך להבין את הטכנולוגיה, אבל צריך להיות שם, לראות מעבר לכתף וגם לגלוש. להראות נוכחות בפייסבוק למשל, לא לרגל אחרי הילד, אלא 'להיות'", היא ממליצה. את תוכנות הסינון הילדים יודעים לעקוף "כמו כל מסננת, גם שם יש חורים והרי אי אפשר לחסום את כל היו טיוב", היא מסבירה ומוסיפה ש"צריך להחיל את הכללים של המרחב החיצוני על הרשת: בדיוק כמו שאתם שואלים את הילדים לאן הם הולכים כשהם יוצאים מהבית, כך תוודאו איפה הם מסתובבים כשהם גולשים באינטרנט".

במקרים מסויימים היא ממליצה להשתמש במסננת שקטה כדי ללמוד על נהלי הגלישה של הילדים. "אמא אחת שהפעילה מסננת כזו ראתה שבכל יום בין 16:00 ל-17:00 יש כניסה לאתרי פורנו. בשלב הזה היא בחרה לקחת את הילד לשיחה ולברר איתו". ההמלצה של אביטל היא לא לתקוף ולהקפיד לשאול שאלות פתוחות: למה, מה אתה חושב, זה מרגש? ובלי לשפוט להציג בפניו את העובדות לגבי מה זה באמת. להסביר לו שמדובר בסרט מצוייר ורמת אלימות כזו לא תתאפשר עם אנשים בשר ודם. יש להכיר בכך שלפעמים זה מגרה, אבל שזה לא משקף מערכות יחסים בין בני אדם.

לדבר בלי להפחיד

"חייבים לדבר ולראות במידע סוג של אינדיקציה כדי לדעת במה הילד מתעניין. כך ניתן לעזור לו בנושאי מיניות. אל תחכו לגיל המתאים או לשלב של חבר או חברה. התחילו הרבה שנים קודם. ברור לי שזה מאיים על הורים, זה מביך ולא נעים, אבל עדיף לדבר על כך בשיחה גלויה מאשר להשאיר את הדברים עמומים". כדוגמה היא מספרת שכולם מדברים על פדופיליה ברשת ובאחת הסדנאות כשהיא שאלה את התלמידים אם הם מכירים את המילה 'פדופיל', כולם הצביעו, אך כשביקשה שמישהו יגיד לה מה פירוש המילה, אף אחד לא ידע! "לכן חשוב שהשיחה עם הילדים תהיה קונקרטית ולא כללית", היא ממליצה.

ג', אמא לבן 14, שמגדירה עצמה מעורבת בחיי הרשת של בנה, סיפרה שכשהיא משוחחת איתו על הסכנה שבהעלאת תמונות ועל השימוש שזרים יכולים לעשות בהן, הוא טוען שהיא מפחידה אותו. בתגובה אומרת אביטל: "זה הרבה פחות מפחיד כשאני תוחמת את ההגדרה של הדבר הספציפי ומנסחת במילים את מה שאני חוששת מפניו, מאשר אומרת באופן כללי שמסוכן להעלות תמונות. בהחלט אפשר להגיד לבת ה-9 שמעלה תמונות לרשת בתמימות שאני חוששת שאולי מישהו אחר יראה בתמונה דברים שלא התכוונת אליהם ולכן חשוב לי שתתייעצי איתי קודם".

מניסיונה של אביטל בסדנאות משותפות שהיא מקיימת להורים וילדים "לילדים אין בעיה לדבר. הם אפילו רוצים יותר. נכון שהם לא ייזמו את השיחה ויעשו את הצעד הראשון, אבל כשבאים לקראתם הם נפתחים. הורים חוששים שהם יכניסו לילדים רעיונות לראש, אבל ברוב המקרים הילדים יודעים יותר ממה שההורים חושבים".

היא מציעה להזכיר לילדים שאתם נוכחים במרחבי הרשת, שהאזור הזה לא מוסתר מעיניכם. אי אפשר להגיד לילד בן 12-13 או 14 שאנחנו סומכים עליו ב-100%, אפשר גם ב95%, לתת לו דרגות חופש ולהשאיר מרחב למעורבות והגנה. זו בהחלט משימה מתסכלת כי ברשת יש כל הזמן דברים חדשים. "המסר מההרצאה שלי לא השתנה בשנים האחרונות, אבל הדוגמאות הולכות ומקצינות".