גירלז פאוור: משפחה בדרך באשקלון

כשהיינו באזור אשקלון הזמינו אותנו למשפחת גלאם. סיפרו לנו שזו משפחה טוניסאית חמה ומלוכדת - 10 ילדים גדולים, הרבה נכדים. האמא והשכנה הערבייה זכייה חברות טובות, אוהבות לבשל ביחד. דוגמה לדו קיום מוצלח ופשוט כזה, שמחזיק כבר 20 שנה. הדלת פשוט פתוחה לרווחה והילדים עוברים מבית לבית. קבענו איתם לבוקר בישולים של חמישי לקראת שישי.

עוד מקומות שהיינו בהם השבוע:

>>> מה באמת ילדים צריכים? ביקור ברהט

>>> משהו פה נדפק לגמרי

גילי אמור היה לאסוף אותנו עם הילדים מתחנת הרכבת באשקלון. הוא התעכב. אני כבר התחלתי לחמם את העצבים ועמית כרגיל הרגיע. יש לו יכולת יוצאת דופן לשמור דברים בפרופורציות, דבר שמאפשר פתרונות פשוטים. פשוט תפסנו מונית. עצרה לנו נהגת. אולי זה לא כל כך פמיניסטי – אבל התלהבתי, כי שוב נזכרתי שאילוצים הם הרבה פעמים הזדמנויות.

"אורה, אורה מוניתה", היא הציגה את עצמה ואנחנו סיפרנו על המסע בקצרה. אורה היתה מורה שהבינה לאחר הגירושים שככה לא תוכל לפרנס משפחה (שזה כבר דיון אחר, או אפילו שני דיונים). היא חיפשה משהו יותר גמיש ויותר מכניס והתחילה לעבוד בתחנה רגילה. קשה לאישה בתחנה רגילה. היא לא רצתה לוותר וגם הבינה שההצלחה שלה תלויה בהצלחה של עוד נשים. ככה נולדה "מוניתה" – רשת של נהגות מונית בלבד, ללקוחות שמעדיפים נהגת אישה, אבל לא רק. במהלך הנסיעה היא דיברה הרבה על מט"י - מרכז טיפוח יזמות. הם עזרו לה לתכנן את העסק, אבל עוד יותר מזה עזרו לה להאמין שם בחלום שלה וליצור תוכנית עסקית יחודית, בה כל אחת שותפה. כל אחת מרויחה בהתאם ליכולת העבודה שלה וגם בהתאם לרמת הפירגון שלה לאחרות, וכל אחת משלמת לתחנה בהתאם לכמה שעבדה.

אורית מאמינה בעסקים קטנים ומקדמת אותם במסירות. היא מאמינה בצרכנות יד שניה. תא המטען שלה מלא בדברים לחלוקה, הלב שלה מלא באופטימיות ואהבה והיא מחלקת אותם לכל עבר. פגישה קצרה על אם הדרך שהזכירה לי שוב מהו כוחה של אישה.

גם בשכונת מגדל, בין הסירים, עם סבתא רחל ובתה ענבל והשכנה זכייה, הרגשתי מהו כוחה של אישה. הפעם מכיוון אחר, מכיוון של בית. ושוב, אני יודעת שזה לא מאוד פמינסטי, אבל גם אצל "נשים יושבות בית" מתגלה כוח, הרבה מאד כוח. כדי לגדל עשרה ילדים, שכל אחד מהם גדל להיות מה שהוא רצה, שהגשימו חלומות, שנשארו מחוברים אחד לשני ולבית, צריך הרבה כוח. וכששומעים את רחל וזכייה מדברות אחת על השניה ועל הילדים והנכדים, כשרואים את החדווה בה היא מבשלת גם וגם וגם כי כל אחד אוהב משהו אחר, מבינים שהכוח הזה, הכוח הנשי, הכוח האמהי, נשמר ומתחזק דווקא ככל שמשתמשים בו יותר.