אחרי עשרה ימים של ארוחות חג משפחתיות, 'על-האשים' משפחתיים ועשרות טלפונים משפחתיים, שכללו איחולים, ריכולים וביטולים מהמשפחה הגרעינית, המורחבת והמגה-מורחבת, מצאתי את עצמי גם אני, מתלבטת קשות - כמו רבים וטובים אחרים בתוך עמך ישראל - בשאלה הכל כך מפחידה והכל כך מתבקשת: האם באמת דם סמיך ממים?
ציניות ואכזריות
כולנו מקבלים את זה כאקסיומה מגיל אפס, מעבירים את זה הלאה ולא מערערים על זה, אבל ברצינות, מישהו בדק את זה פעם, באמת? החלטתי לבדוק את הנושא ממקום מושבי: כיסא המחשב.
ארוחות חג קטסטרופליות
השיטוט שלי באינטרנט מעלה תוצאות דומות ואני לא מדברת על המקרים הקיצוניים של האם המרעיבה או האב המתעלל או ילדים בהזנחה/ ממש לא. אני מדברת על ה"משפחות הנורמליות", הרגילות. תבדקו בעצמכם, תקישו בגוגל את הצירופים: "דם סמיך ממים" ו"משפחה לא בוחרים" ותגלו המוני סיפורים, שמוכרים לכולנו מחיי היומיום על הבן/ת שחזרו בתשובה וניתקו את הקשר עם ההורים ולהיפך, על הכלה והחותנת, על קנאת אחים/יות, על מריבות ירושה וכסף, על התחשבנות עם ההורים, על אלו שלא באו לחתונה, אבל מצפים שיבואו לאירוע שלהם, על השריטות הייחודיות שיש לילד הבכור, לילד הסנדוויץ' ולבן הזקונים, על ארוחות חג קטסטרופליות, על שתיקות מביכות, על אחוזי הגירושין ועל אלו שלא הצליחו ללדת ואימצו ואפילו שאין שם קשר דם יש שם משפחה למופת ועל עוד ועוד.אין כמו אמא?
אפילו הרחקתי לכת ומתוך סקרנות פניתי לגוגל אדוורדס – כלי ניתוח של גוגל, המאפשר לך לגלות אילו מילים/ביטויים אנשים מחפשים באזורים מסוימים וכמה. התוצאות, מפתיעות ולא מפתיעות כאחד. הביטויים "משפחה תומכת" ו"משפחה אוהבת" – מחופשים בגוגל 22 פעמים בחודש, לעומתם "אלימות במשפחה" – 880 פעמים. "נישואין" – 480, לעומת "גירושין" – 4,400 פעמים. "אחי" - 260, "אחותי" - 590, "אבא" - 3,600 ו"אמא" - 4,400 ולעומתם "חברה" - 2,900 ו"חבר" – 135,000. תודו שהייתם מצפים שלמילה "אמא" לפחות, יהיו הרבה יותר חיפושים...מה זה אומר? אני לא יודעת ואני בטח לא בונה תיאוריות פסיכולוגיות על סמך גוגל אדוורדס, אבל כשמצרפים את זה לסיפורים שכולנו מכירים מהמשפחה שלנו, מהשכנים ומהחברים שלנו, יחד עם כל מה שקוראים בעיתונים ובאינטרנט, מבינים שהקשר בין האקסיומות הללו על המשפחה לבין המציאות בשטח, הוא מקרי בלבד. כי הרי אם כל האקסיומות הללו היו נכונות לפסיכולוגים לא היתה עבודה. הם היו פושטים את הרגל מזמן. ויכול להיות שהאקסיומות הללו הן בכלל משאת הנפש של כולנו, של המשפחה שהיינו רוצים לגדול בה וזו שהיינו רוצים לבנות. ועצם זה שאנחנו משתמשים כל כך הרבה בביטוי 'משפחה לא בוחרים', ביטוי שנכון ככל שיהיה מלמד, בעיקר על תחושת ה"אין ברירה" שבתוכו. זה כבר אומר משהו, לא?
כי יכולנו למשל לומר משהו בסגנון: 'משפחה לא בוחרים וטוב שכך'. משפט כזה היה משקף את העובדה האמיתית שאנחנו אמנם לא בוחרים, אבל איזה כיף שזאת המשפחה שלי. אבל לא, זה לא מה שאנחנו אומרים. גם לא משהו דומה לזה.
