חופשי זה לגמרי ביחד

אין ועדת קבלה, אין מזכירות, אין קופה משותפת ואין חוקים קהילתיים. הקהילתיות מתבטאת שם בהרבה עזרה הדדית, דלתות פתוחות, חגיגות וטיולים משותפים. וגם רוב הילדים הולכים לאותו גן. כשנמצאים שם אי אפשר שלא להרגיש אחרת, הזמן קצת עוצר מלכת, ויש תחושה שיתופית, שמחה ועוטפת. אבל יותר מכל, יש שם קבוצת אנשים שמבינה שהעתיד של חיים טובים תלוי בקשר ביננו, האנשים. וגם בהכרה שאנו חיים בזמן שמצריך התבוננות חדשה, קשובה וכנה על ההתנהלות היומיומית הפרטית שלנו, כי אי אפשר עוד לנתק אותה מהמכלול האדיר שנקרא טבע, עולם, אנושות.

אני בטוחה שזה לא חייב להתקיים רק בפינה קסומה ליד הים, אבל עדיין לא מבינה איך זה יעבוד בבניין דירות בפ"ת. בטוח יהיו כאלו שיצקצקו בלשונם ויביטו באלכסון על כל הדבר הזה כעל גחמה חולמנית הזויה, אבל אנחנו יצאנו למסע הזה לא בשביל לשפוט ולקטלג ולבקר, אלא בשביל לספוג ולהכיל ולצרף. ומשום מה, אני בטוחה שנפגוש עוד קהילות דומות ושונות שמתנסות בחיים אחרים ואני מאמינה שהן מתחילות לצוץ כמו פטריות ברחבי הארץ, כי בסופו של דבר, מה שעומד בבסיס העניין הוא שאנשים מגלים, כך או אחרת, שכנראה משהו בדרך החיים האינדיבידואליסטית המנוכרת לא ממש עובד. מבינים שכל שינוי יתרחש רק אם זה יהיה ביחד.

עוד פוסטים בפרויקט "משפחה בדרך":

• עמית שוקע: אנחנו אלופי העולם בייבוש ביצות, לא?

היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו: משפחה בדרך .