משפחה בדרך: יום ראשון בקרוואן

ההחלטה לקחת את השבוע הראשון באיזי התבררה כנכונה. ילדים אולי מסתגלים מהר, אבל יש להם את הקצב שלהם. אז בשבוע הראשון אנחנו כאן, על החוף במכמורת. לפני שיצאנו ביקשנו מכם הצעות, קיבלנו, בחרנו שישה חופים ורשמנו אותם על הלוח המחיק. הטלנו את הקובייה. הפור נפל על מכמורת, ועכשיו אנחנו כאן.

הים עדיין קר וגם המסע מתחמם לאט. לומדים, פותרים בעיות, מארגנים סדר יום, שגרה מאפס. הקראוון, החשמל, האינטרנט, הצילומים והעריכות, ההתנהלות עם המשפחה והמפגשים עם האנשים. בבוקר הראשון חטפנו שיחה קצרה עם שני חותרי קייאק שיצאו מהמים. אבי עוסק בנדל"ן ואיל הוא המאמן שלו וממפתחי הספורט בארץ.

שאלנו אותם איך אפשר לשנות את המצב בארץ. הבעיה, הם אמרו, נעוצה בכך שיש אנשים שלא רואים את הזולת, שיש קבוצה של אנשים שאכפת להם, שמשרתים את המדינה ויש טיפוסים שרואים רק את עצמם וכך הם גם מגדלים את הילדים שלהם - להיות טורפים, בודדים, סוציומטים.

אנחנו חשבנו שזה מדויק, שזו הבעיה, אבל זה לא מדויק לחלק אנשים לכאלה שרואים את הזולת וכאלה שלא רואים ממטר, כי כולנו חולים במחלה הזו, כי אולי המשבר האמיתי הוא לא המשבר של הקפטיליזם, אלא של האינדיבידואליזם. ובינתיים, אנחנו מנסים במסגרת הקטנה והמשפחתית שלנו, לנסות לראות יותר את הצרכים של האחר ולאט לאט להרחיב את המשפחה שלנו, כי כולנו משפחה בדרך.

עוד פוסטים בפרויקט "משפחה בדרך":

• עמית שוקע: אנחנו אלופי העולם בייבוש ביצות, לא?

היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו: משפחה בדרך .