אומרים לי שבארץ הסרטון הזה לא חולל מהומה. אמנם הקרינו קטע ממנו באיזושהי מהדורה, אבל הזוועה צללה ונעלמה בתוך צרות השיגרה. מוזר. דווקא בארצות הברית הוא מוקרן שוב ושוב, לטובת אלה שעדיין לא ראו, כדי להבטיח שגם אלה שכבר צפו בו לא ישכחו. ראיתם?
כן, חברים, הנאצים לא מתים. הם רק מתחלפים. בדיוק ביום שבו ג'ון דמיאניוק עצם עיניו בשיבה יותר מדי טובה, עלה סרטון פרסומת מבחיל ומזעזע בטלוויזיה של טורקיה, ארץ הקלאבים והחמאם שאליה אנחנו נוהרים. זו פרסומת לשמפו גברים, מתוצאת חברת קוסמטיקה טורקית, שלא חיפשה דוגמן צעיר בנוסח ג'סטין ביבר. הכוכב שלה הוא לא אחר מאשר אדולף היטלר.
הנה הוא, עם השפם המפורסם. נואם בפני קהל משולהב, מניף ידיו בתנועות חדות כדי להדגיש את חשיבות דבריו, וברקע מהדהד פס קול בטורקית. שחקן מוכשר שמיטיב לחקות את טון דיבורו של הפיהרר המשוקץ מכריז: "אם אתם לא לובשים בגדי נשים, אתם גם לא צריכים להשתמש בשמפו של נשים. הנה שמפו לגברים אמיתיים!"
מסקנה: אם אתה גבר לך תחפוף את הראש, תנגב במגבת וצא להשמיד שישה מיליון יהודים.
הסרטון הזה עולה למסך הטורקי מדי ערב, בדרך כלל מספר פעמים בערב, ואני מנסה לדמיין מה חושב לעצמו ילד מקומי. הוא בכלל יודע מי זה הטיפוס הזה, עם השפם והשמפו? ואם ישאל את אביו מי כוכב הפרסומת, מה ישמע? שזה כוכב קולנוע? סבא חביב?
כמו על מנת להעצים את האבסורדיות של חיינו, דמיאניוק האיום הורד לקבר והיטלר עלה מהאוב כשבטולוז עדיין בער הדם והאדמה עוד לא יבשה מעל קברי הילדים. ומה אנחנו עושים מול הפרסומת לאנטישמיות החדשה שחוצה יבשות ועמים?
שותקים.
לא שיש לי עצה חד משמעית לטיפול במקרים שכאלה. במקום מושבי הנוכחי, בגולת ארצות הברית, אני רואה קהילות שונות המתמודדות בדרכים שונות עם צלבי הקרס. בבית הספר היהודי, לדוגמה, משלמים משכורת חודשית לצבע בעל סולם גבוה שניתן להזעיקו בכל שעות היממה. תוך רבע שעה הוא מתייצב, משעין את הסולם על הקיר, מטפס, מסייד ויורד. זהו. נגמר. לא רואים. היתה כתובת על הקיר? היתה. ולמה מחזיקים אותו על משכורת? מפני שאם ישלמו לו על כל קריאת חירום תתרושש הקופה.
מנגד, ראיתי חנויות של סוחרים יהודיים שספגו פוגרום בערב שבת, באירוע שכונה "ליל הבדולח השני", וכמה מהם החליטו לא לתקן את הנזק. בחלונות הראווה שנופצו הם התקינו זכוכית חדשה, עבה מקודמתה, כדי שהבוזזים לא ישלחו ידיהם לסחורה, אבל את צלבי הקרס וכתובות הנאצה של "מוות ליהודים" הם לא טרחו לצבוע. בכוונה. למען ידע כל מי שבא לקנות חומוס ובמבה, שהשואה לא נעלמה.
למראה סרטון הפרסומת (לשמפו "ביומן", כדי שתדעו מה לא לקנות), שגם מתרוצץ ברשת, אני משרטטת תרחישים. האם על משרד החוץ מוטלת החובה להודיע לממשלת טורקיה שאם לא תדאג להשמדת הסרט היא תשכח מתיירים כחול-לבן? אולי זה תפקידו של ראש הממשלה? ואולי ידרוש משרד ההסברה להדביק לפרסומת סרטון בן שש שניות שיסביר מי משחק בה ומה תרומתו למין האנושי?
דבר אחד ברור לי מעל לכל ספק: לשתוק – אסור.
