"לא טעים", היא פסקה אחרי שני ביסים והשליכה לפח. הפעם אהבתי את הבררנות שלה. ממש לא אהבתי, אבל, את הדבר הזה שקיבלה. לא טעים, לא מזין, סתם משהו שנועד לאפשר לחברת הקייטרינג לסמן וי על סעיף "קינוח – עוגה". לי זה הביא את סעיף העצבנות.
זה מוגזם לראות מסר חינוכי במאפין דלוח? מובן שהוא לא בריא. את זה אפילו לא צריך להגיד (או שכן?). אבל אם כבר מחליטים לתת עוגה פעם בשבוע, לפחות שתהיה טעימה, כי אחרת הילד לומד שאוכלים כל דבר מתיקה בלי סינון, פשוט כי זה מתוק.
פוסטים קודמים שלי, כנסו:
- רוצה חווייה טובה לילדים - זה אומר שחייבים חינוך פרטי? הרהורים לקראת גן חובה
- אל תיתנו להם כלבים: מלחמת הקיום בין ילדים לכלבים בגינה
- חושבת על ניתוח פלסטי? אני?
לפני הילדים חלמתי על אוכל בריא
לפני שהיו לי ילדים התחברתי לרעיון של אוכל בריא ואני מתכוונת "בריא" במובן רחב: גם בריא לגוף, גם כזה שלא מיוצר תוך כדי ניצול אלים של הזולת. האם זה אומר שצרכתי רק תוצרת שגידלתי באדנית הביתית שלי בשיטת פארמקאלצ'ר? אוקיי, לא. אבל היה לי כיוון והשתדלתי ללכת בו. פחות בשר ועוף, פחות מוצרים שטסו לכאן מרחוק. יותר קטניות, יותר ירקות ועדיף בעונה הנכונה.
חשבתי שאצליח לגדל את הילדים שלי ככה ובעיקר חשבתי שזו מגמה שהרבה הורים מכירים. בפעם הראשונה שהגעתי לגינה, כשהבכירה היתה תינוקת, באמת הופתעתי לגלות - איזו נאיבית חמודה אני - את כמויות החטיפים הזבליים שילדים הסתובבו איתם. הבכירה התינוקת הסתכלה בחשדנות על פלחי התפוז שהושטתי לה, דידתה לילד עם שקית והושיטה יד: "במבה!" (מאיפה היא בכלל ידעה איך קוראים לזה?).
לשיא האוכל הקלוקל מגיעים ההורים כמובן בימי הולדת: לחמניות עם נקניקיות וקטשופ, ערימות של ממתקים ומיץ ממותק שעשוי מסוכר וצבע. דוחה, דוחה, דוחה.
הגן יכול להיות אי של בריאות
דווקא בגלל זה, המסגרות החינוכיות יכולות להיות אי של כללים ברורים ובריאים. הילדים נמצאים שם מספיק שעות כדי להיות רעבים ואם האוכל יוגש בצורה מפתה הוא יקבל רייטינג גבוה. פלפלים, מלפפונים וגזר שחתוכים לפיסות עסיסיות יכולים להיות מפתים. קוסקוס עם מרק זה טעים. ויש עוד הרבה אפשרויות.
אבל המעט שאני שומעת הוא על ירקות חתוכים עייפים ולא מגוונים, קטשופ שמלווה כל פחמימה ועל המאפין כבר סיפרתי. מדכא. גם לא ברור לי איך אפשר לדעת בצורה מדוייקת מה הם אוכלים. קיבלתי תפריט שבועי לעיון והוא נשמע בסדר, אבל בין המנה כמו שהיא מתוארת על הדף המנויילן לבין המציאות, יכולות להיות הרבה מאוד גירסאות.
קציצות עם נוצות
בדף הפייסבוק של מאמאזון, קבוצה תוססת של אמהות אינטיליגנטיות, עסקו בנושא הזה בכמה דיונים. החברות חלקו רשמים על אוכל בגנים. הן דיווחו על קציצות בשר שהתברר שעשויות מסויה וטופו, נקניקיות מבשר מעובד (שפע חומרים משמרים, מלח ומים) וחומוס משומר מקופסא. והכי מגעיל בעולם: קציצות שנוצות בצבצו מהן!
והנה משהו שלא יפתיע אתכם: זה בעיקר בגנים של עירייה-ויצ"ו-אמונה. בגנים הפרטיים נרשמו דיווחים על אוכל בריא וטרי, לפעמים אפילו אורגני. מה אתם יודעים? מי שיש לו יותר כסף מקבל ערך מוסף גם כאן. לא נגד זה הפגנו בקיץ?
וזה צריך להיות הפוך: דווקא גורמי החינוך הגדולים, שמשפיעים על מאות אלפי ילדים, צריכים לסמן את הכיוון.
אבל אנשים שונאים שינויים. ולכן גם אם בדף האינטרנט של רשת חינוך כלשהי יש חזון על מהפך בריא בתזונה, הסייעת לא יכולה להתגבר על האינסטינקט לתת לילדים לחם עם ריבה תעשייתית כשהם קמים מהשינה.
אז בינתיים צץ אצלנו במזווה שוקולד למריחה, כי ביום שישי מותר להביא אותו לגן בסנדוויץ'. ואחרי קבלת שבת יש חלוקת ממתקים. אני הולכת ומתרחקת מהחזון שהיה לי פעם לגבי אוכל.
רגע לפני שזה יהיה מאוחר וברוח האיחוד המשמח של להקת "איפה הילד" אני מבקשת לשאול, הלו? מישהו שומע אותי?
