"מצטערת להזים את הדברים, רק שמה שקורה כאן הערב הוא בעיני על גבול ההסתה, ועלי למחות על הדברים הנאמרים", מצאתי את עצמי אומרת בקול רועד מזעם כבוש אל תוך המיקרופון.

ואז פרץ הטייפון לאולם והצטרף להוריקן. "את מסיתה בעצמך! את יכולה לקום וללכת".

"לא נכון. היא צודקת. האמת אצלה", היו גם שנטלו צד והגנו עלי.

כמעט והתחרטתי על שפתחתי את הפה, רק שלא הייתה לי ברירה. לו לא הייתי מוחה, המצפון היה מציק לי עד עכשיו.

הכל החל לפני מספר שבועות. לקראת יום המשפחה הזמינו אותי להשתתף בפאנל בנושא "העצמת נשים". היססתי האם להשתתף. מפיקי האירוע שכנעו אותי שכדאי. "מדובר בנושא שאין ספק שאת יכולה לתרום בו. חשוב מאוד שתגיעי. הקהל ישמח לשמוע אותך וגם אנחנו. חייבים להעלות לסדר היום את נושא העצמת הנשים". ביקשתי שישלחו לי למייל את הנושאים שיעלו לדיון, כדי שאוכל להתכונן כראוי ואכן הנושאים נחתו תוך דקות ספורות בתיבת הדואר הנכנס שלי. עיינתי בהם. נושאים חשובים שכל אדם מהיישוב מזדהה עמם ומתחבר איתם.

אמהות וקריירה - תקרת הזכוכית באקדמיה, בתקשורת, בממשל, במגזר הפרטי. וכן, הוזכר גם משפט בנושא הדרת נשים במרחב הפרטי.

עברתי על השאלות והכנתי פחות או יותר את התשובות. הקולגות הנוספות שהוזמנו להשתתף בפאנל מצאו חן בעיני והשבתי בחיוב.

סיפור אמיתי או אילוסטרציה?

בשעה היעודה המשתתפות בפאנל כבר ישבו על הבמה. האולם היה מלא מפה לפה והמנחה הזמינה גם אותי, בחיוך רחב, להתיישב לצדה.

לא אנקוב בשמות היושבות, אך מדובר בנשים מן השורה הראשונה, שמייצגות נאמנה את המגזר הנשי. ביניהן כלת פרס ישראל ומנכ"לית של אחת מעמותות הנשים המוכרות בישראל.

הדיון החל. הקהל הקשיב בעניין. מדי פעם עלו שאלות ודיאלוג מרתק התפתח על הבמה.

דיון נוקב. המנחה לא ויתרה והקהל המעורב גברים ונשים הגיב בהתלהבות. גם אני. עד ש...

בין דיון לדיון נערכה אתנחתא קלה, בה הנעימו לנו את הערב, כך לפחות הוסבר, מונולוגים פרי עטו של במאי מסוים, כאשר שחקניות מגלמות את הדברים.

המונולוג הראשון צמרר אותי. הוא תיאר ילדה בת תשע שאיבדה את הוריה בתאונה נוראית, ובהלוויה היא מוצאת את עצמה אומרת קדיש בקול והרב, יחד עם משתתפי ההלוויה, משתיק אותה ומונע ממנה את אמירת הקדיש.

החוש העיתונאי התעורר בי וביקשתי לקבל את שמה של הילדה, את מקום האירוע, את שם הרב האכזר ושאר הנפשות ששיתפו איתו פעולה, כדי לוודא שאכן הסיפור היה ונברא. קול פנימי לחש לי כי זהו מחזה שאינו מבוסס על מקרה אמיתי. תמונת אילוסטרציה וירטואלית שמנטרתה ליצר גלי הסתה. לו היה דבר כזה מתרחש במציאות, או אז היתה הארץ רועשת ואמות הסיפין היו מתערערים.

בישיבה הקרובה: תהיי בשקט

המונולוג הבא בתור. השחקנית עולה, הפעם היא מגלמת אישה, אם לשמונה ילדים, שיום בהיר אחד בעלה משתיק אותה ואומר לה באכזריות כי זהו, אסור לה לשיר יותר. כשהיא מנסה לשאול אותו מה אירע, הוא מטיח בה "גולם". מכאן, מונולוג קורע לב על אישה הכובשת את קול שירתה.

שוב נותרתי סקפטית. אני חיה בחברה החרדית ומכירה את כל גווניה. אני יודעת שבמציאות, אישה יכולה תמיד לשיר בפני נשים ויש המון זמרות שעושות זאת ומתפרנסות מכך. קשה לי להאמין כי זוג שהיה נשוי באושר עם שמונה ילדים, הבעל יתעמר יום בהיר באשתו, ישתיק אותה ויכנה אותה גולם.

המונולוג השלישי עלה על כולם. כולנו, כולל המנחה, סברנו כי המונולוג השלישי יאזן במקצת את השניים האחרים וייתן תמונת מצב אמיתית.

המונולוג היה הזוי במיוחד, עד שאני לא זוכרת במדויק את פרטיו, רק שהוא דיבר שוב על השפלת אישה, הפעם חילונית, העובדת אצל בוס חילוני, לאחר שחיפשה במשך חודשים עבודה. לבסוף הבוס החילוני לוחש לה משפט שגורם לה להלם. כולנו היינו בטוחות שמדובר בהטרדה, אך הפלא ופלא בהמשך הקטע, הוא בעצם משתיק אותה כשהיא רוצה לשאת דברים בישיבה בגלל עובד חרדי. תלוש לגמרי מהמציאות לכל מי שעבד עם חרדים.

גם הנשים האחרות בפאנל נעו מעט באי נוחות. ואולי רק היה נדמה לי? הערכתי שכל אדם בר-דעת, כפי שאני מעריכה את כל המשתתפות בפאנל, לא הסכים עם הפרובקציה הזולה שהמחזאי בנה.

את מסיתה! לכי מכאן

בשלב מסוים הרגשתי שאחטא לאמת אם אשתוק. ביקשתי את רשות הדיבור. "קהל יקר, אני חייבת למחות על המונולוגים שהופיעו כאן. לדעתי הם על גבול ההסתה. אין ביניהם לבין המציאות שום קשר". הסברתי כי כל רב בעולם, ואני מדברת על המגזר האורתודוכסי כמובן, יעיד שאין משתיקים ילדה בת תשע שאומרת קדיש על הוריה שנהרגו בתאונה. אין ספק שזה לא היה נעשה בברוטאליות המתוארת (גם מבחינה הלכתית אין בעיה. שאלתי על כך רב פוסק).

בתוך שבריר שנייה התחוללה מהומת אלוקים בקהל. "את מסיתה! לכי מכאן", זעקו לי אנשים שרכבו על גלי ההסתה ולא נתנו לי להרוס את הקונספירציה ההזויה. "את צודקת!" לחצו את ידי נשים אחרות. "המונולוגים הרחיקו לכת. אנחנו עובדות / מכירות את המגזר ויודעות שהמצב אינו גרוע עד כדי כך".

"דיברנו על העצמת נשים, לא?" תמהתי. "והלא הדברים אינם נכונים, בלשון המעטה. באתי חדורה ברצון טוב, להעצים יותר את בנות מיני בכלל וחברותיי מכל המגזרים בפרט – ויצאתי המומה. מישהו ביקש לעשות בדיוק להיפך. להאדיר את השלילה (השקרית!) ולהדיר את החיוב האמיתי. אותי לימדו שלא מגרשים את החושך בחושך. אני יודעת שכדי להאיר, מציתים שלהבת, מדליקים אור.

אני מזמינה כל אישה מעצימה ומועצמת, להוסיף ולהדליק אורות נוספים שילבו את ההצלחות של כולנו!

* מלי גרין – מחברת הספר החדש: "מלים מהבטן" – המדריך האופטימי להיריון ולידה. בהוצאת ידיעות אחרונות.