זוכרים את התודעה הכוזבת של מרקס? (הי, לאן אתם הולכים? תישארו, יש כאן תמונה של שלי גפני!) אני מרגישה לאחרונה שהיא חודרת לראש שלי: אני עוברת שטיפת מוח ערמומית. רגע לפני שאני מתמסרת לחלוטין להאמין ברעיונות שקריים, אני רוצה לספר על זה.
פוסטים קודמים שלי, כנסו:
הידד, אני קורבן אופנה
אחת הזירות של שטיפת המוח היא מערכת עיתון לאשה. מקום עבודה נפלא. אווירה נהדרת. אני מוקפת נשים חכמות ושנונות וגם רכות ונעימות.
רק מה, זה אומר גם שאני חשופה למינונים קיצוניים של מגמות, טרנדים ואופנות. בשבוע שעבר גמרתי למרוח את הלק שקניתי באותו יום, צבע אופנתי לפי כתבה שערכתי. הסתכלתי על הציפורניים שלי: מכוער לאללה. לראשונה בחיי הפכתי לקורבן אופנה.
שזה כשלעצמו מצחיק, אבל הלק הוא מדרון חלקלק שמוביל לעניין הרבה יותר חמור: טיפולים אסתטיים.
שלי גפני עשתה בוטוקס
שלי גפני היא בדיוק בגיל שלי. במשך שנים אני חיה בתחושה שאם אני רק משקיעה שבועיים-שלושה של מאמץ, אני מתקרבת למראה שלה. לא מציאותי? אז מה. שהדכאוניים יהיו מציאותיים. אבל בריאיון חגיגי שנערך איתה לאחרונה היא סיפרה בגילוי לב שעשתה כמה הזרקות בוטוקס. בוטוקס! זהו. שלי שלנו הקריבה את היתרון הטבעי למולך הפלסטיקה. עכשיו איך אני אגיע לרמה שלה? מה, גם אני אצטרך להזריק? ממש לא תכננתי לעשות דבר כזה.
וזו לא רק שלי גפני. אני מוצפת מידע (ולא רק מלאשה) על מי החליקה ומי הזריקה, מי קילפה כדי להיות יפה. כשהייתי ילדה קראתי בפליאה השמורה להתנהגות מסקרנת של חיות בג'ונגל על האמריקאיות שעושות ניתוחים פלסטיים. לאחרונה זיהיתי מחשבה שהתגנבה לי לראש: אולי... לא יהיה מנוס?
מי את?! קופצות עליה המחשבות האחרות, שומטות בזעם מידן את הספר של מרגרט אטווד שהן בדיוק קוראות. אני מחשבה קטנה, היא אומרת בקול חלש אבל יציב, אני חדשה כאן, נעים מאוד.
עישון מפתח את הריאות
ועוד דוגמא: לא מזמן ראיתי פרסומת בטלוויזיה לממרח שוקולד. הפרסומת לא טענה שהוא טעים, שהוא עשיר, שהוא מפנק. לא: היא טענה שהוא בריא! "ארוחה מאוזנת" או משהו כזה.
מה זה השטויות האלה? התעצבנתי. מישהו באמת מאמין לשקר כזה? אוקיי, אז לעשן סיגריות זה מפתח את הריאות.
כמה ימים אחרי זה הבכירה ביקשה שנקנה את הממרח. הילדים בגן מביאים אותו בכריך ביום שישי (תודה לגננת שלא מרשה ממרחים מתוקים בשאר ימות השבוע).
וככה מצאתי את עצמי מושיטה יד בסופר אל המוצר שקיוויתי שלא ייכנס למזווה שלנו. החלטתי שבשביל כריך אחד בשבוע לא כדאי לצאת לקרב, אבל כנראה קצת התאכזבתי מעוד פנטזיה על הורות מושלמת שהתנפצה. אולי זה לא כזה נורא, נזכרתי במשהו שראיתי בטלוויזיה. בעצם כריך כזה הוא גם ארוחה מאוזנת.
