אראלה שלום,

אנחנו לא מכירות. כלומר, אני מכירה אותך, אבל את לא מכירה אותי.
קוראים לי מיה ובשבוע האחרון כמעט בכל אתר שבו אני מבקרת קופץ חלון של מפעל הפיס ושואל אותי אם הייתי רוצה שתתקשרי אלי. בתחתית העמוד מופיעה הסיסמה שלכם: הכל אפשרי.
אראלה איידינגר, מפעל הפיס (צילום: דפנה קפלן)
אראלה איידינגר, מפעל הפיס (צילום: דפנה קפלן)
אז חשבתי לעצמי שבמסגרת האופטימיות שאני מסגלת לעצמי כדאי לי להאמין שהכל אפשרי. הרי את האמונה הנגדית ניסיתי והיא לא מובילה למקומות טובים. ואם הכל אפשרי, אז קיימת גם אפשרות שתתקשרי אלי. אז מה אם אני לא מנויה שלכם? הרי הכל אפשרי, לא?
בטרם אמשיך, רק אומר לך שבהמשך המכתב אעשה כל שביכולתי כדי לשכנע אותך להתקשר אלי. ויתרה מכך, אני מתכוונת להראות איך שיחת הטלפון הזאת תעשה לא רק אותי ואת בתי מאושרות, אלא גם עוד הרבה אנשים וגופים אחרים. והיא אפילו תועיל למדינה.
מוכנה? יאללה, מתחילים:
הסיבה הראשונה: בית
אני מאוד רוצה להניח כבר את מקל הנדודים. בכל זאת, 26 שנים בדירות שכורות זה די מעייף: לארוז, לפרוק, לתלות מחדש את התמונות... בא לי כבר שיהיו לי ארבעה קירות עם גג מעליהם, כאלה שלא יהיו תלויים בשיגעונות של בעל הבית, כאלה שהבת שלי תוכל לצבוע בוורוד, כי ככה היא רוצה את החדר שלה, ולשים רשתות בחלונות, כדי שלא יכנסו לה יתושים. משיחות עם משרד השיכון עולה כי הסיכוי שאקבל דיור בר-השגה שואף לאפס. יש לי רק ילדה אחת ולא חמש, והשר אטיאס לא עושה רושם כמו מי שמתכוון לעשות שינויים מרחיקי לכת בעניין. אז מי ירוויח מהמהלך הזה? בתי ואני כמובן, בעל הדירה או הקבלן שיקבל את הכסף ומשרד השיכון, שלא יצטרך יותר לתת לי 774 שקל בחודש לסיוע בשכר הדירה.
הסיבה השנייה: חובות
אם תתקשרי אלי, אוכל לשלם את כל חובותי ולא אצטרך לפשוט את הרגל, כהמלצת הרשם. אהיה מאושרת ואוכל לישון בשקט, סוף סוף. הנושים שלי יהיו מאושרים ועורכי הדין שלהם עוד יותר. והכי חשוב, נסגור תיק הוצאה לפועל. יחד, את ואני, נקל על העומס במערכת המשפט, שממילא עמוסה מאוד.
הסיבה השלישית: רגליים
קופת החולים מתנהלת לאט מאוד. אם תתקשרי אלי, אוכל לגשת לרופאים פרטיים ולזרז את העניין. וגם אם לא אגש לרופאים פרטיים, יהיה לי כסף לנסוע לרופא (לפעמים אין לי גם את זה), לפיזיותרפיה וכדומה. ואפילו אוכל לגשת למטפלים אלטרנטיביים פרטיים, שיש להם תוצאות לא רעות בכל מה שקשור לגב ולרגליים. מזה אני מרוויחה כמובן את בריאותי, ומסייעת לרופאים ולמטפלים להתפרנס טוב יותר.
הסיבה הרביעית: שיניים
בשנתיים האחרונות נשברו לי שמונה שיניים באופן לא מוסבר. וזה לא שאכלתי חצץ לארוחת צהריים. סימבולית כן, אבל במציאות לא. הנוירולוג שלי אומר שזו תגובה מאוחרת לטראומה. בקיצור, מדובר בטיפול שעלותו כמעט 100 אלף שקל - עקירות, השתלות ועוד. בא לי כבר ללעוס כמו בן אדם ולחייך בפה מלא בלי להתבייש. תוסיפי לכך את בתי שזקוקה לשלוש סתימות, טיפול שורש ויישור שיניים, ויש לך כבר סיבה טובה לצלצל. מזה בתי ואני נרוויח, וגם רופא השיניים והאורתודנט שיטפלו בנו.
הסיבה החמישית: טובת המדינה
אם תתקשרי אלי ואוכל לעשות את כל הדברים האלה, המדינה תרוויח בענק. כמו שג'ון קנדי אמר: "אל תשאלי, אראלה, מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, אלא מה את יכולה לעשות בשביל המדינה".
את תוהה איך? אסביר לך: ראשית, אשלם 25% מס על הפרס - זה כבר כסף שהולך לקופת המדינה.
שנית, הרבה אנשים וגופים ירוויחו מזה שאקנה דירה, אשלם חובות, ואטפל ברגליים ובשיניים - ומהרווחים האלה יזרמו יותר מסים לקופת המדינה.
שלישית, הביטוח הלאומי לא יצטרך לשלם לי יותר דמי מזונות, ומשרד השיכון יוכל להפסיק לתמוך בי.
רביעית, אוכל לחזור למעגל העבודה, להרוויח כסף ולשלם מסים באופן קבוע בעצמי. וכמו שאני מכירה את עצמי, בטח בהמשך גם אעסיק אדם אחד או שניים.
את מבינה, אראלה, אם את מתקשרת אלי את עוזרת להמון אנשים בדרך - וגם לגופים פרטיים וממשלתיים. זה פשוט מצב של win-win לכולם. ועוד לא דיברתי על עזרה לאמי ולאחותי, ועל החלום שלי להקים עמותה שתסייע באמצעות כסף, קורסים וייעוץ לכל כך הרבה נשים גרושות וחד-הוריות שחיות מתחת לקו העוני עם ילדיהן.
אז מה בסך הכל ביקשתי, אראלה? בית, חובות, רגליים ושיניים וקצת להחזיר מהטוב לחברה, זה הכל. אני מקווה שהצלחתי לשכנע אותך. אני יודעת שאני הייתי משתכנעת לחלוטין מכל הטיעונים האלה.
אם את זקוקה לפרטים נוספים אשמח לספק לך אותם.
לטיפולך המהיר אודה,
בכבוד רב,
מיה אילוז