לפני כעשר שנים או מאתיים שנה (כך זה מרגיש לפעמים. טוב, רוב הזמן), הייתי מנהלת מוקד שירות לקוחות בחברת ביטוח גדולה. עסקתי בתביעות בריאות וראיתי המון ניירת רפואית, אבל לא משמחת כמו בחדרי לידה אלא, אתם יודעים, ניתוחים, השתלות, חוות דעת רפואיות, שמחה גדולה, מה יש לדבר.

במהלך עבודתי שם, פרגן לי הבוס שלי לצאת ליום לימודים, מה שאני רק אבחר ובחרתי בקורס דולות. לא שהיו לי תכניות להיות דולה, אבל חשבתי שזה בטוח קורס מאוד מעניין ומעשיר וקפצתי על ההזדמנות שהבוס הציע לי בשתי רגליים.
אני זוכרת שיחת טלפון עם אביבה גרבובסקי, אישה יקרה לי, נדמה לי שהייתי כבר בהריון עם המרכזי שלי, ועוד לא ידעתי שהאהובה היקרה הזו תהיה הדולה שלי בלידה שלו ואני לא יודעת למה דיברנו על להיות דולהוהיא אמרה לי "זהרק'ה, את כבר דולה. זה לא משנה מה את חושבת, את כבר דולה".

יומיים אחר כך נכנסו אלי למשרד שתיים מהעובדות שלי במוקד (שמתם לב שמוקדי שירות לקוחות הם מקומות מאד פוריים? חמסה חמסה!) והודיעו לי שאני מלווה אותן בלידה. וככה נהייתי דולה.

כי כל דולה צריכה דולה. צילום: אהרון פורת

מהר מאוד גיליתי שכל דולה צריכה דולה. אני זוכרת עוד שיחת טלפון עם אביבה, כשיצאתי לנשום קצת אוויר אחרי ליווי לידה מאוד ממושכת, הייתי כל כך זקוקה לאוזן מבינה שתכיל אותי באותו רגע, שתקשיב, שתשקף, ממקום שמבין באמת מה עובר עליי.
שאלתי את אביבה, תגידי, עד מתי אני אמשיך לדמוע וליבב ברגע הזה, כשהתינוק יוצא? ואביבה אמרה לי משפט שמעולם לא שכחתי, היא אמרה לי זהרק'ה, כשתפסיקי לדמוע, תפסיקי ללוות. היא צדקה. לא משנה כמה לידות ליוויתי מאז, אני עדיין דומעת ברגע המיוחד כל כך הזה, כשתינוק חדש מגיח לאוויר העולם.

כשכבר הייתי דולה ומדריכת הכנה ללידה די ותיקה ובעיקר כשכבר הייתי "זהר כבר בדקה", הוזמנתי לכהן כנציגת הציבור בוועדת היגוי מטעם משרד הבריאות שעסקה במבדק איכות לחדרי הלידה. סביב שולחן מכובד ישבו כעשרים איש מצמרת הרפואה המיילדותית והסיעוד המיילדותי בארצנו ואני הקטנה עשיתי שם גלים כמובן כשהשמעתי את קולן של היולדות.

אני זוכרת ויכוח חריף שניטש סביב זכותה של היולדת לסרב לנוכחות אנשי צוות רבים בחדר הלידה שלה, זכות המעוגנת כמובן בחוק זכויות החולה, ובכל זאת נפתח לי צוהר קטן לעולמם המאתגר של הרופאים והמיילדות דרך דבריו של אחד הרופאים הבכירים, שטען שמיילדוּת (ובכלל רפואה) היא מקצוע של חניכה, אם ותיקים לא יחנכו את הצעירים, הצעירים לא ילמדו לעולם.

מתברר, כמו תמיד, שהוויכוחים הכי חשובים בחיים הם אלו בהם כולם, בעצם, צודקים. בוודאי שזכות היולדת על גופה חייבת להישמר ועם זאת, לכולנו יש אינטרס משותף שרופאים ומיילדות ילמדו, יתמקצעו ויתמחו, כדי שגם לבנות שלנו יהיו רופאים ומיילדות טובים. שם גם התחלתי להבין שגם ליווי לידה זה מקצוע של חניכה. כי כל דולה צריכה דולה.
ללמוד, להתעדכן, להתמקצע, להעמיק, להכיל, להקשיב, להשמיע. מנטורינג. לכן אני כל כך מתרגשת שבקרוב (פברואר 2012) אני מתחילה ללמד לא רק קורס דולות, בהנחייה משותפת עם אחת המיילדות המקסימות שיש, הלא היא עליזה זילברשיין, אלא קבוצות מנטורינג לדולות ונשות מקצוע בתחומי הריון ולידה, הרוצות לגדול מבחינה מקצועית ולקבל העשרה, חניכה, הכוונה, מידע ועוד המון דברים טובים, כדי להיות דולות יותר טובות, יותר מקצועיות, דולות שחוות תמיכה ולא רק מעניקות תמיכה.


פרטים על קורס הדולות.
פרטים על קבוצות המנטורינג לדולות ולנשות מקצוע בתחומי הריון ולידה.