מעניין איך הוא עשה את זה, איך שכנע את ילדיו להיכנס לחדר, איך נעל אותם, איך הלך למטבח, האם פתח את המגירה, הוציא סכין, איזו סכין, זו של הירקות או של הבשר או שמא זה היה אולר שהסתתר בכיס מכנסיו. איך הלך אל אשתו והתחיל לדקור אותה. האם אמר לה משהו לפני כן, האם הם רבו, האם דקר אותה במפתיע, בגב, או עמד מולה, הביט לה בעיניים וראה איך החיים הולכים ונוזלים מהן.

צילום: אורנה פיטוסי

צילום: אורנה פיטוסי

האם הדם שלה ניתז עליו או אולי על התמונה הממוסגרת שעל הקיר שבסלון, מיום חתונתם, כשחשבו שהכול ורוד. כשאהבו.
והאם הם שמעו מבעד לדלת הנעולה את אמא צועקת, מתחננת, בוכה ואז דוממת.
האם הצטער, האם שמח, האם קפא אל מול גופתה.
ואיך ומתי החליט למות גם הוא. האם כאב לו. בגוף. בנשמה. האם שרף לו שם. האם היא חיכתה לו מדממת בעברם השני של החיים.
שוב גבר רצח את אשתו. עוד רוצח. עוד נרצחת. עוד ילדים בלי אמא.
"שמרי נפשך מן השורף, מן החותך". נתן אלתרמן