הכול התחיל כשרציתי לפרסם את 'הרומן הרומנטי', הספר הראשון שלי. היא הגיעה ושאלה את השאלות הקשות.
היא: ממש סקס?
אני: כן, ממש. אותו אחד, שמוערך יתר על המידה.
היא: אולי תחשבי על זה שוב? אולי תרצי להיבחר בעתיד לאחד מתפקידי המפתח בעולם המשפט? ומה אם תרצי להיות שופטת?
אני: אז מה? אותם נבחרים לא קוראים סקס?
היא: זה לא מצחיק.
אני: זה באמת לא מצחיק.
הפוסטים הקודמים של זיו:
אנחנו לא באמת מכירים את ילדינו
זה אפילו עצוב. הרי בשביל לקבל אישור מהסביבה שאתה מתאים לתפקיד כלשהו אתה צריך להפוך להיות בובה מתורבתת, שלא להגיד מזויפת, של מה שנדמה למקבלי ההחלטות שנדרש לתפקיד. וזה לא רק מקבלי ההחלטות במקום מסוים. זה העולם.
וזה מתבטא גם במחשבה האידיוטית שמועמד לראשות הממשלה צריך להפסיק לנסוע במכונית מגניבה, לעשן סיגרים וללכת עם מגפי בוקרים, כי אם הוא לא יפסיק עם נוהל החיים המפוקפק הזה, הוא לא יהיה ראוי ובטח שלא יבחרו בו.
וגם במחשבה המעוותת, שאם את רוצה שיתייחסו אלייך ברצינות, עדיף לך שתגיעי לפגישת עבודה נטולת איפור, עם שיער אסוף ומשקפי ראייה. הצורך התמידי שלנו להיות מה שמצפים מאתנו עצוב. בטח לא מצחיק.
היא: אז את בטוחה לגבי הסקס?
אני: כן. אין ברירה. בלי סקס אין ז'אנר.
היא: ומה המשפחה, את יודעת, ההורים שלך ושלו (במיוחד אבא שלו) יחשבו על זה?
אני: ...
אז באמת מה הם יחשבו על זה?
בזמן שכתבתי את השורות הכי לוהטות, ריצדו לנגד עיניי האנשים הכי קרובים אלי וזה לא התאים בכלל (אפילו היה קצת מוזר), אבל לא הצלחתי להיפטר מהמחשבה המטרידה, מה הם יחשבו על זה לעזעאזל?
ואז האיש שאיתי (מזל שיש לי אותו), הזכיר לי שאני... מעיזה. והוא התכוון לזה שהעזתי לפשוט את הגלימה השחורה והארוכה, שהייתה עד אז משאת נפשי, ולאחר מספר שנים, במקום הכי נחשק, אותה גלימה נראתה לי כבר דהויה ומשופשפת, כאילו הזמן שעבר מהיום שנלבשה לראשונה בטקס ההסמכה הסירו ממנה את חינה. אז העזתי. גם הפעם. והספר יצא, עם כל הסקס. להגיד לכם שמישהו נפל מהכיסא? אף אחד. כי אחרי הכול זה רק סקס.
היא: ומה עם הטור הזה, יהיה על סקס?
אני: בטח לא על סקס...
היא: אז על מה לעזאזל אפשר לכתוב טור?
אני: על כל אותם דברים שלא הייתי מעזה להגיד לך פנים מול פנים וגם על הרגעים הקטנים האלה של החיים, עם המשפחה ובמיוחד עם שתי הילדות שלי, שחיי סובבים אותן מהרגע שיצאו לאוויר העולם.
היא: אבל איך תעזי?
אני: אשתדל.
ואתם, אפילו תעזו לקרוא.
