על השלט בכניסה לחנות נרשם ברורות: אין כניסה לילדים! כמובן שלא אנקוב בשם החנות כדי לא לגרום להדרת אנשים מהמקום, אבל המחאות על השלט הדהדו בכל הרחוב, כשחברה התקשרה אלי ממפתן החנות, מזועזעת ורותחת מזעם. "את מבינה, אין כניסה לילדים לחנות לבגדי נשים, כדי שחלילה וחס היצורים הקטנים לא יאבקו את רצפת השיש הממורקת ולא יטביעו 'חמסות' על המראות. אני מקווה מאוד שהם לא יצליחו למכור ולו מוצר אחד".

"השלט הוא נדיר", הרגעתי את החברה. "בעלי עסקים האחרים למדו שלחנויות אנחנו נכנסים בעיקר בעקבות הילדים". המשפט האחרון שלי העלה חיוך על פניה והרהורים בתוך הלב שלי. הטרנד החדש הוא לדבר על הדרת נשים, ומה עם הדרת ילדים? בואו ונהיה כנים עם עצמנו, נסתכל סביב ונשאל את עצמנו, האם לא חטאנו בחטא הזה?

עדיף שתישאר בחוץ (צילום: shutterstock)
עדיף שתישאר בחוץ (צילום: shutterstock)

בואו נתחיל "בקטנה". עם יד על הלב, כמה פעמים עמדתם בתור במכולת או בסופר, ממהרים מאוד, ובקשתם לשלם "רק" על כיכר הלחם. ועל הדרך התעלמתם מהילד או מהילדה שעומדים בתור מי יודע כמה זמן, כי גם האדון שיצא הרגע מהחנות שילם "רק" על הסיגריות. כמובן, הכל נעשה בחיוך ובנעימות, תוך מס שפתיים של "אוי, סליחה, סליחה!" במו עיני ראיתי אתמול אישה שעקפה שלושה ילדים שעמדו זה אחר זה בתור וביקשו לשלם על ממתק. היא נשאה בידיה כמה מוצרים, עקפה אותם בחדות והפריחה באוויר "סליחה", כאילו עצם המילה הזאת מכפרת על המעשה.

ומה עם אותם ערבים משפחתיים (ולא אחד, עליו עוד אפשר היה לסלוח), בהם החלטתם להזמין את המשפחה המורחבת, אבל שיגיעו בבקשה "בלי ילדים", כשהמסר המסתתר מאחורי הצירוף התמים הוא: הם מלכלכים, הם מרעישים, אנחנו לא נעמוד בבלגן שלהם. רגע, הם דיברו על הילדים או המבוגרים?

לעניות דעתי, הדרת ילדים היא בעצם סוג של אפליה ופוגעת גם במבוגרים. כשאם לשלושה או לארבעה ילדים מגיעה לראיון עבודה והמראיין או המראיינת מעווים את פניהם מול הרעיון המגוחך לדעתם, שהיא בכלל רוצה לעבוד ומפטירים: "אהממ, אמא לשלושה ילדים? אולי בעצם עדיף שנמשיך לחפש רווקה או אחת שהתחתנה אתמול" (אגב, מדובר בטעות. תנו לי לגלות לכם סוד, בוסים יקרים, מניסיון, דווקא אם לילדים, ככל שמספר ילדיה גבוה יותר, תפוקתה בעבודה תהיה גבוה יותר - היא מנוסה ויודעת לתמרן וללהטט. היא זוכרת כל פרט ופריט, היא יעילה ומסודרת, כושר הארגון שלה מדהים וכן, היא גם שופעת רעיונות, ויש מצב שהיא בהחלט תסכים להישאר שעות נוספות בעבודה).

גם אני מצאתי את עצמי כמעט ומדירה ילדים ממסיבת החלק'ה, התספורת של בן השלוש שלי. רק המחשבה שחמישים אחיינים ואחייניות יתרוצצו לי בין החדרים שגם ככה לא גדולים, הרעידה את כפות ידי. אלא שאז התעשתי ושאלתי את עצמי, האם אני נכשלת בהדרת ילדים? (וברור לי שנכשלתי לא פעם ולא פעמיים).

וכשהתשובה שלי הייתה חיובית, הבנתי שאני כן הולכת לארח את כל הילדים, האחיינים והאחייניות, ואני כן אסמוך על האינטליגנציה שלהם שישמרו על התנהגות נאותה ולא יפרקו לי את הבית, דבר שהתברר בהחלט כנכון, כי ברגע שאנחנו מטילים עליהם את האחריות להתנהגות ראויה ובוגרת, הם מקבלים את המסר ומיישמים אותו. מדהים!

האירוע עבר בשמחה ובשלום. הם היו עסוקים יותר מדי, עד שכמעט האשמנו את הילדים בהדרת הורים. טוב, אבל זה כבר נושא לטור אחר...