סקס בפרק ב' טוב יותר, נקודה. אני יודע שזה נשמע כמו ניקור עיניים, כמו שחצנות של לרוץ ולספר לחבר'ה, אבל זה ככה. יש שתי סיבות מרכזיות. שתיהן, תיאלצו להודות, הגיוניות. האחת, הברורה מאליה, היא שכל העסק חדש למדי. וככה זה זוג חדש. הליבידו עדיין סוער ונגיעות אקראיות או היצמדות על הספה הופכות באופן מהיר וטבעי יותר למשהו פרוע ולוהט יותר. אנחנו עוד בשלב הזה.
הפוסטים הקודמים של ניר דן:
היום שבו תפרנו שתי משפחות לאחת
הבלונדה, המתבגרת, הגמד והמפץ הגדול
כיכר תחריר קטנה ומתוקה שלי
מתי הכי טוב להתגרש? ולהתחיל מחדש?
אבל יש כאן משהו מעבר ליתרונות הזמן הקצר יחסית שלנו ביחד. כלומר, גם בפרק ב' קורה לא פעם שעייפות היום שנגמר מכסה אותנו ומשכיבה אותנו לישון בלי שביצענו מעשים זה בזו. שלא תחשבו שכאן זה מקדש טנטרי, כן? אבל היחס לשגרה הוא אחר. היא כבר אויב מוכר. היא לא יכולה להתגנב מאחור, בלי שתרגיש, ולבצע פיגוע בתשתיות הזוגיות. אנחנו – אני רוצה להאמין – כבר חכמים יותר. כבר לא לוקחים כלום כמובן מאליו. וזה משאיר אי ודאות מסוימת, ויחד איתה גם תשוקה.
שלא לדבר על התקשורת, שהופכת נכונה יותר. אחרי שפעם אחת הבנת שלא טוב לך, והצלחת לומר את זה, אתה לא חוזר לשתוק. אתה מדבר יותר, דורש יותר, מקשיב יותר. ומזדיין יותר.
ועם כל זה בא הצורך לשרטט לילדים מחדש את גבולות הפרטיות. ילדה שהתרגלה לזנק למיטה של אמא מתי שבא לה, צריכה ללמוד את משמעות הדלת הסגורה. לא היינו רוצים שהיא תמצא את אמא על ארבע, למשל. ילדים שהתרגלו שאבא הוא תמיד זמין ותמיד שלהם, צריכים לכבד זמן הסתגרות זוגי במרפסת. ואנחנו צריכים להיזהר. גם אם פתאום מתחילים להתמזמז במטבח או על הספה, זה לא אומר שאפשר לקחת את זה צעד קדימה ובגדים למטה. יש ילדים מסביב.
והם גדולים. לתינוקת למשל לא ממש מפריע מה אמא ואבא עושים במיטה, אבל המתבגרת מנגד כבר הולכת לישון בשעות של חצי גדולים, וכבר יודעת משהו על העולם, ומגלגלת עיניים בחוסר סבלנות כשאנחנו מתנשקים. כמו שני בני 16 בבית של ההורים אנחנו צריכים לחשב צעדים ופתיחת כפתורים היטב. וכמו שני בני 16, כשהילדים אינם, והתינוקת ישנה, אנחנו מנצלים את הזמן כמו שצריך.
