הפיצוץ הגיע מוקדם מהצפוי. וגם אם אתה יודע שזה יבוא, זה לא תמיד עוזר. גם הוריקן מודיע מראש שהוא יגיע, אז מה.
שלושת הילדים נשלחו לראשונה לבלות חופשה משותפת בכפר, אצל דודים ידידותיים במיוחד. היה ברור שהצורך הזה להיות ביחד, מחוץ לסביבה שבה אפשר להוציא רגשות ועצבים חופשי – להלן אמא ואבא – ייצר סיר לחץ קטן וחביב. אלא שהנחנו שהפיצוץ יגיע כשהם יגיעו הביתה. לא כבר בנסיעה חזרה.
לא ברור מי אמר מה, באמת שלא, אבל המכונית שבה נהגתי לכיוון העיר הפכה לשדה קרב של צרחות. הבלונדינית והמתבגרת מפעילות כל אחת את הנשק האופייני לגילה: הבלונדינית הולכת על איומים חסרי שחר, המתבגרת על סרקזם טינאייג'רי, תולדה של יותר מדי טלוויזיה אמריקאית.
בדיוק באמצע שדה הקטל הזה הטלפון מצלצל, וזוגתי על הקו. הבלונדינית מנצלת את זה כדי להודיע לה שכולם באוטו הזה חוץ ממנה לא מנומסים, וכדי לדרוש את המעבר הנדל"ני שצוין לעיל. כאילו הילדים רואים עדיין בבירור את אופציית הבריחה, החזרה למגורים נפרדים, לבעלות מלאה על ההורה. לשאלה מתי הם יראו את הבית הזה כמקום המשותף שלהם ושל הצד השני, עוד אין תשובה באופק.
בבית זה לא משתפר. הצעקות ממשיכות, עוברות לדחיפות. המתבגרת פורצת בבכי ומצהירה שהיא שונאת את כל העולם ואחותו הקטנה. אש וגופרית.
וזו רק תחילתו של סוף השבוע. הרוחות הרעות לא פוסקות. הילדים מסתובבים עם פרצופים נרגנים, רבים זה עם זה ואיתנו. כלומר בעיקר שתי הבנות. הגברבר בעיקר סופג את הריקושטים. התחושה היא של רגרסיה קשה. כאילו כל מה שנבנה ביניהם בחודשי מגורים משותפים ארוכים התמוסס ונעלם.
בשבת אחר הצהריים אנחנו מחליטים לצאת מהבית. יום יפה בחוץ, ולא יזיק גם להרחיק את הילדים מחפצים חדים וזה מזה. נוסעים לגינה החביבה עליהם. אבל האלים נגדנו. יש פקק לא צפוי בדרך, ואין חנייה. מבט אחורה במהלך אחד הסיבובים מבהיר שהמצב עגום. שלושה פרצופים קטנים ועגמומיים בוהים מבעד לחלונות בשתיקה נוגה.
בגינה הם מתפזרים איש לדרכו. הגברבר רץ למכשירי הכושר, אני והזוגה פורשים הצידה עם כוסות קפה. ואז אנחנו רואים את הבלונדינית ניגשת בהססנות למתבגרת. הן מסתודדות. ואז – חצוצרות ותופים – הן ניגשות לטרמפולינה ומתחילות לשחק ביחד.
לגברבר לוקח זמן לקלוט את שינויי מזג האוויר, אבל בסופו של דבר הוא מצטרף. הזוגה שולפת את הסלולרי ומצלמת. שלושה ילדים משחקים יחד בהרמוניה מוחלטת. זר המביט מהצד היה בטוח שמדובר באידיליה שגרתית.
בערב, אחרי מקלחות, אני מתחקר את המתבגרת. מתברר שהבלונדינית התנצלה, והסבירה, והן קבעו ביניהן הסדר. בפעם הבאה שאחת מהן חוטפת התמוטטות עצבים, השנייה תרגיע אותה והן ידברו על זה. מאוד בטיפול מצידן. לא שאני משלה את עצמי שזה יעבוד אוטומטית, אבל פתאום נראה שבכל זאת החודשים האחרונים עשו את שלהם. ושמשהו מתחבר כאן.
